אנו קוראים לחג השבועות זמן מתן תורה. התורה היא מתנה” לכן אנו מברכים “נותן התורה”. הט”ז מסביר שסיום הברכה הוא בלשון הווה” מכיוון שבכל יום ויום אנו מקבלים את התורה. בכל יום ויום אנו מקבלים מחדש את התורה” שהיא “חיי עולם נטע בתוכנו”. התורה היא החיוניות האלוהית הטבועה והקבועה בנו מעצם יצירתנו.
מובן מאליו שאם יש נותן התורה” יש גם מקבל התורה. מתן תורה וקבלת תורה הם שני צדדים של אותו עניין. צריכה להיות כתובת לשם קבלת התורה. “ואני זאת בריתי אותם” אמר ד'” רוחי אשר עליך ודברַי אשר שמתי בפיך” . בדברים האלה הקדוש ברוך הוא כרת ברית עִם ישראל. “ברית – זו תורה” . יש הגדרה מיוחדת לישראל: “בני ברית”. כפי שנמצא בסידור התפילה “בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית”. הברית היא קבועה וקיימת לנצח” והיא קובעת את היחס שלנו להקדוש ברוך הוא: “בנים אתם לד’ אלהיכם” . יש כל מיני בנים” אבל גם בן סורר ומורה נשאר בן. גם אם אינם נוהגים מנהג בנים – קרויים בנים . אנחנו בנים לד’ בין שאנחנו רוצים” בין שאיננו רוצים. עם זה” ישראל גם קרויים “מקיימי ברית”. עניינה של הברית להתגלות” לצאת מן הכוח אל הפועל. כך הוא לגבי בכור. “קדש לי כל בכור” . קדושת הבכור היא קבועה ומוחלטת” ומכל מקום יש מצווה מן התורה לקדשו” לגלות את קדושתו האלוהית. ענייננו לקיים את הברית” להוציא אותה מן הכוח אל הפועל” וכנגד נותן התורה” להיות מקבלי התורה בפועל.
חג השבועות הוא גם חג הביכורים. ביכורי הפירות עניינם בגרות הפירות. אדם צריך להתבגר” הן גשמית הן רוחנית” והא בהא תליא. הביכורים החומריים של פירות השדה קשורים בבגרות הרוחנית של האדם” המופיעה בחג השבועות. הבגרות המתאימה לישראל היא הבגרות של תורה ומצוות. זהו הביכורים של עם ישראל” שנגאל מעבדות לגויים ולתרבותם – לעבדות לד’. לכן הסדר הבריא של עם ישראל מתחיל ב”הבל פיהם של תינוקות של בית רבן”. הגוף הוא חלק מחיינו” אך העיקר הוא הנשמה” ערך הקדושה שבאדם. יש נשמה ואליה מצטרף הגוף: “ועם רוחי” גויתי”; החול מצטרף אל הקודש.
ישראל ואורייתא הם יצירה אלוהית אחת. מיציאת מצרים” חג החירות” עד מעמד הר סיני והופעת התורה וקדושת הארץ – הכל עניין אחד. תורה ומצוות” ועצמאות מדינית וממלכתית – הכל עניין אחד. “תורת ד’ תמימה משיבת נפש” .