קיום מצוות / הסכמים וביטוי עצמי בנישואין

בני הזוג אוריה ורונית (שמות בדויים) הגיעו לטיפול בעקבות פנייתו של אוריה. אוריה חבש לראשו כיפה גדולה ולבושו נראה כשל בחור ישיבה. רונית חבושה בשביס שמכסה את רוב ראשה” כאשר שערותיה הגלויות עשויות בקפידה. לבושה נראה תואם את לבושו ולא ניכרו שום סימנים חיצונים” למה שיתגלה כבר בפגישה הראשונה. שניהם צעירים כבני שלושים. משאלות ההיכרות נודע לי” ששניהם למדו במקומות תורנים ערכיים והוריהם אנשים נכבדים בקהילות תורניות.
שאלתי לסיבת בואם. הם הביטו זה בזה מי ידבר הראשון. רונית אמרה:”אתה רצית את הפגישה הזאת” אז תדבר אתה”. אוריה השפיל את מבטיו ונראה שהוא מתלבט כיצד לומר את מה שיש על לבו. לאחר דקה של שקט בחדר” אוריה אמר: “אנו נשואים כחמש שנים ואין היום זכר לכל ההסכמים והמטרות שהסכמנו עליהם לפני הנישואין… היא לא עומדת במה שסיכמנו ואני מרגיש שהיא לא אותה אחת שהכרתי לפני החתונה…”. הוא דיבר בהתרגשות ובחששות. וכשהבטתי בה” היא נראתה אדישה כביכול” כמי שאומרת: “מכירה כבר את הפזמון החוזר הזה”. האווירה בחדר הייתה טעונה בתחושת אשמה כבדה שרובצת עליה. כדי להקל על ההרגשה” שאלתי במה מדובר. אוריה ענה: “תשאלי אותה”. כדי לא להרגיש שאני חלק מ”המשחק” ביניהם” העדפתי לחכות שיבחרו בעצמם. ניכר היה שהוא אמר את חלקו ולא יוסיף וממתין למוצא פיה.
שוב שקט ארוך. לבסוף רונית דיברה:”תראי. התחתנתי מאד צעירה. כשהכרנו” הסכמתי כמעט לכל דבר שהוא אמר. גם מפני שהוא גדול ממני והערכתי כל מילה שלו. גם מפני שיש לו את הערכים שעליהם גדלתי” ולא פחות מזה” מפני שידעתי שאבא שלי יהיה מרוצה מהבחירה שלי ויניח לנפשי. מאז החתונה” אני מרגישה שאוריה מכתיב לי איך לחיות. אם במקרה רואים קצת יותר שיער” הוא כבר מעיר לי להכניס את השיער” שלא יראו. אם אורך השרוול והחצאית לא נראה לו” הוא מבקש ממני להחליף בהקדם. אם צבע הבגדים לא נראה לו צנוע ואם הנעליים גבוהות מידי לטעמו… וככה על כל דבר שאני עושה. הוא חוקר אותי כל יום עם מי אני מדברת במקום העבודה שלי. אני מרגישה שהוא כולא וחונק אותי והוא ממשיך את אבא שלי. בסתר לבי” שמחתי לצאת מהבית בגלל הביקורת של אבא שלי ולא העליתי בדעתי שאחיה עם מישהו שממשיך את אבא שלי…” טון הדיבור שלה היה מתמרד” שרוצה “לזרוק הכל מעליה”. “אז גדלתי” בגרתי” והיום אני רואה את החיים שלי בצורה אחרת מהתקופה שהתחתנתי וזכותי לבטא את עצמי כמו שמתאים לי ולא שבעלי יחליט בשבילי איך לחיות… נישואין הם לא בית הסוהר”.
וואו” כמה קשה לה” חשבתי לעצמי. היה ברור לי” שמעבר לכל הסיבות לנישואיה שמנתה בפני” היא רוצה לחיות באהבה ובשמחה עם אוריה. אלא שיש ביניהם כרגע התנהלות שאינה תואמת קשר זוגי נכון.
שאלתי אותו אם הוא רוצה להגיב לדבריה. הוא נפגע מההשוואה לבית הסוהר וענה בכעס:”אני לא מבין איך את מקצינה כל כך והופכת אותי לסוהר. בסך הכל הסכמנו ביחד על דרך משותפת ואני רוצה שנעמוד בהסכם. מה זה חוסר היציבות הזה! כל פעם תבואי עם שיגעון חדש שנראה לך ואני אצטרך לקבל?? את לא חושבת שהגזמת?? סיכמנו על דרך תורנית לפי ההלכה והסכמים צריך לכבד!
היא פנתה אלי ואמרה:”את רואה? בדיוק לזה התכוונתי. הוא הדגים עכשיו את הנוקשות שלו… והוא עוד אומר שאני חשובה לו.
האווירה בחדר הייתה של התנגדות ועוינות הדדית. הדבר הראשון שאני רוצה ליצור ביניהם הוא ריכוך מאבקי הכוחות ביניהם ויכולת הקשבה לחוויה הרגשית של כל אחד מהם. כל זה במטרה לגעת במה שמתחבא מאחורי ההסכמים שאוריה דבק בהם ובגורמים לקושי של רונית בביטוי אישי מתוך שותפות.
על כך- בשבוע הבא בעז”ה.