הסכמים וביטוי עצמי בנישואין (ב’)

תקציר:
בשבוע שעבר קראנו על אוריה ורונית (שמות בדויים)” אודות המשבר שפרץ ביניהם. אוריה טען כנגד אשתו” שהיא הפרה את ההסכמים שעליהם הם בנו את הזוגיות שלהם. מבחינתו” היא מתנהגת ומתלבשת בניגוד למה שסיכמו בטרם נישאו. ההקפדה של אוריה שהיא תעמוד בהסכמים” גרמה לה להתנגדות ו”לפריקת עול” מבחינתו.
המשימה הראשונה שלי בפגישה” היא לרכך ולשכך את האווירה העוינת וליצור מצב של הקשבה הדדית ופתיחות” כדי שיבינו זה את זה. לכן בחרתי בשאלה שתאפשר להם להתמקד כל אחד בעצמו ולצאת מהביקורת ההדדית:
“לאחר שהצגתם את הבעיה” מה כל אחד מכם מצפה ממני?”
השתרר שקט” כל אחד התכנס בעצמו כיצד להגדיר את רצונו. התבוננות זו אפשרה להניח לרגע את מאבקי הכוחות ביניהם.
רונית הייתה הראשונה שהפרה את השקט ואמרה: “בסך הכל אני רוצה לחיות עם אוריה בפתיחות ושאני אוכל להיות אני. הוא כובל אותי…” החזרתי אותה לשאלתי” מה היא מצפה ממני. לאחר זמן מה אמרה לי:”אני רוצה לדעת כיצד לדבר עם אוריה” באופן שיבין ויראה אותי” ולא רק את ההסכמים שהוא מנפנף בהם כל הזמן”. עודדתי אותה להמשיך בשיתוף רגשותיה” מבלי להאשים אותו.
אח”כ פניתי לאוריה כדי לשמוע” מה הוא מצפה ממני. “אני לא מבין מה הקשר בין הרגשות שלה לבין האחריות שלה לכבד את ההסכם שהתחייבה עליו…”. גם אותו החזרתי לשאלתי” כדי לא להתחיל שוב את ההאשמות ההדדיות. לאחר מחשבה אמר:”אני מבין שאולי אני מתנהג אתה כאילו היא חברותא שלי או סתם חבר שלא עומד בהבטחותיו….יש לי רק אחים ואולי אני לא מבין מה זאת אשה….”. את דבריו אמר לאט ובשקט” כמי שמגלה תוך כדי דיבור הבנות שלא חשב עליהן קודם.
ראיתי עד כמה שניהם מבקשים דרך להגיע זה לזו. לכן ביקשתי מהם” להמשיך ולשתף עצמם ברגשות ובמחשבות האישיות.
רונית דיברה ראשונה: “אתה צודק שהסכמנו ביחד על פרטים מעשיים” כיצד לחיות ביחד…” (כשאוריה שמע את דבריה” התרווח בכורסא” כמי שנרגע ופנוי להקשיב לה.) “…אני רוצה לומר לך” שמאז שנישאנו” אני חווה ממך לחץ תמידי והרגשה שאני במבחן. לדעתי” זה לא קשור לקיום מצוות בכלל ואני רוצה אורח חיים תורני כפי שהסכמתי איתך לפני החתונה. אבל התחושה שאתה בודק כל הזמן אם אני בסדר” גורמת לי להתנגדות כלפיך ואז אני ‘בועטת’ גם ברצונות המשותפים בינינו. (עתה אוריה החל לנוע על הכורסא בחוסר מנוחה.) “…אני לא מרגישה שאתה אכפתי ואוהב. אתה מחזיר אותי לאבא שלי” שכל הזמן בוחן אותי” איך אני מתפללת” מתלבשת ועם מי אני מדברת… מפני שהוא רב בקהילה” חשוב לו מה יגידו על הבת שלו. לא הרגשתי שבאמת איכפת לו ממה שעובר עלי. הוא לא היה שותף בתהליכי ההתבגרות והזהות העצמית שלי. היה חשוב לו רק” אם אני מתנהגת לפי ההלכה וכל הזמן העיר לי. ברחתי מאבא שלי וקיבלתי אותך כאבא במקום חבר”.
אוריה נדהם. רק עכשיו נראה שהוא שם לב באמת לעוצמת רגשותיה הכואבים.
סימנתי לה לעצור וביקשתי ממנו לשתף” מה הוא שומע ממנה. “אני מבין שהיא לא מתנגדת להסכמים שסיכמנו לפני החתונה. אבל כיוון שהיא מרגישה שאני בוחן אותה” היא זורקת הכל… ושאני לא האיש והחבר שלה” אלא כמו אבא שלה…. לא חשבתי על זה בכלל ככה”.
האווירה בחדר נעשתה מפויסת יותר” כאשר שניהם הקשיבו גם לכוונות הטובות שלו וגם” לרגשות ולרגישות שלה.
מכיוון שכל אחד מהם השתמש במילה אחרת לאותו עניין” שאלתי אותם” מה ההבדל בין המילים: “הסכמים” ו”רצונות משותפים”. מתוך כך” עלה הפער שביניהם: המילה “הסכמים”” מבטאת זוגיות עסקית שתוצאותיה: בחינה ובדיקת עמידה בהסכמים” באופן ענייני בלבד. לעומת זאת” המילים: “רצונות משותפים”” מבטאות בחירת מטרות משותפות שתוצאותיהן” רצון הדדי למלא בפועל את בחירתם.
אוריה התקשה לעכל את הפער שנוצר ביניהם: “אז כבר אין לנו רצונות משותפים! אז מה” כבר אין מה לעשות?? אני רוצה שיהיה לשנינו טוב. לכן דאגתי” שה”הסכמים”” סליחה שה”רצונות המשותפים” שלנו יישמרו לכל הזמן… אני רוצה שנבחר מחדש ביחד… אני רוצה לדעת מה את מרגישה… את חשובה לי.”
“גם אני רוצה” אמרה רונית. “גם אתה חשוב לי ואני רוצה שנהיה ביחד בכל מצב…”
לקראת סיום” שאלתי אותם” עם מה הם יוצאים מהפגישה. אוריה רצה להתבונן על הפער שנוצר ביניהם ועל שינוי החשיבה מ”הסכמים” ל”רצונות משותפים”. רונית התמקדה ברצון לשים לב לצורך שלה” לשתף אותו כחבר ולהגיע יחד אתו” להבנות משותפות.