ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: האזינו
 


אֶרֶץ חִטָּה. סיפור

הרב זיו רוה

מעשה במלך שהיה מגדל חיטה, ולא היתה זו גדלה אלא במדינתו בלבד, והיה מתפלל עליה תמיד. ואם סבור אתה שמצרך יקר היתה חיטת המלך, לא ולא. גדלה זו בכל מקום, והפקר היתה לבני מדינתו. כל שרצה ללקוט, היה מוצא ממנה בכל עת חינם אין כסף מברכתו של המלך. ואם חפצו אנשי המדינות האחרות בזו החיטה היו באים אל מדינתו של המלך וקונים מעט במיטב כספם. אך לא נתן המלך שתגדל החיטה אלא בארצו, וכך היה. אם ניסו לזורעה חוץ ל'אֶרֶץ חִטָּה', לא היתה גדלה יפה, שהיתה מיוחדת לארצו של המלך בלבד, ובמקום אחר היתה ברכתו נהפכת לקללה.
במדינת 'אֶרֶץ חִטָּה', היו דרכי טחינה ואפיה מסורתיות. וכך היתה דרכם, אחר שטחנו היטב ברחיים של אבן היו אופים את הקמח מיד, מבלי שיאבד ערכו התזונתי. כך היתה החיטה מגדלת את בני המדינה להיות גיבורים. ודע, שכל כך גדולים וחזקים היו, עד שאדם מארץ אחרת שבא לקנות מעט מן החיטה, היה נראה בעיניהם קטן וחלוש. כך שנים רבות, כל עוד לא שינו מדרכי הטחינה האפייה המסורתיות, היתה ברכת המלך תדיר בעיסתם.
ויהי היום, ויקום מבני אותה מדינה איש ויעתק מקומו לארץ אחרת. וייקח עמו שקים רבים מלאים מגרגירי אותה חיטה, וישתלם על אדמת נכר. ויצור בתנאים מלאכותיים אקלים הדומה ל'אֶרֶץ חִטָּה', ותחל זו לצמוח בארץ נכר. ויגדל זה האיש חיטה לרוב, ויטחנה דק במטחנות המקומיות. אולם, כיוון שגדלה חוץ למקומה, אוכליה לא בלבד שלא נעשו לגיבורים, אלא היו הולכים ומצטמקים. וכיוון שידעו היטב מניין באה החיטה, היו רוגזים על בני 'אֶרֶץ חִטָּה' ומאשימים אותם בחסרון בריאותם, ועם זאת, היו ממשיכים לאוכלה, כיוון שהיו מוכרחים.
במאפיות ובבתי התושבים של 'אֶרֶץ חִטָּה', נאפית העיסה מעולם בדרך שלמדו מדורות ראשונים. ויהי היום, וקם לו אחד מבני אותה מדינה ויבנה מאפיית ענק, עם מטחנות מתכת שהביא מארץ נכר ותנורים גדולים. והחל זה לאפות מיני מאפה רבים, לחמים, עוגות ועוגיות, בדרך שלמד כקונדיטור בארץ מרחקים. והיו מאפיו יפים מאוד, וריחם נעים, ומתיקותם ערבה לחיך, ושמו יצא למרחוק, ויבואו רבים למאפייתו. והיה מייבא באניות קמח הגדל בארץ אחרת בתנאים מלאכותיים, ומערב אותו בקמח שטחן במטחנתו. ויפתח סניפים ממאפייתו בכל הארץ, למצפון ועד דרום.
כך חלף עבר הזמן, ומכל פינה החלו לצוץ תופעות שונות ומשונות אצל אלו האנשים שהיו קונים ברשת המאפיות של זה האיש. חלקם נצטמקה קומתם למאוד, לא מיד רק מעט מעט. חלקם נעשו אדישים, כאילו מת ליבם. לחלקם גדל זנב ולא היו מתביישים בו, רק נהגו כאילו הכול כשורה וזהו טבע העולם. חלקם הפכו משוגעים ממש, והיו חושדים באלה שנותרו בריאים שרוצים ברעתם תמיד. חלקם לקו בחולי מעיים, ומרוב צער היו יוצאים בזעם אל השדות ומבעירים את החיטה. חלקם החלו לזהות עצמם כאויבי עצמם, והיו מכים ומבזים עצמם. ונהייתה זו המדינה הברוכה, למדינה בה אין רבים מבינים איש שפת רעהו. אך כיוון שלא קרה בבת אחת, לא היה אדם היודע על מה ולמה קרה זה הדבר, חוץ מחכם אחד...
והיה הולך זה החכם ברחובות וזועק, תולה שלטים ומזהיר את האנשים שלא יאכלו עוד מהחיטה בטחינה ואפיה שאינן מסורתיות, ולא יאכלו שום תערובת קמח מארץ אחרת. והיו אומרים לו שאך גוזמא בדבריו, ואם יטעם יראה כי טוב. ואיש לא הקשיב לו, שהבריאים לא היו זקוקים לו והחולים, חולים היו. ויאסוף כל הבריאים ויאמר להם: "וכי נוח לכם לראות כך אחיכם הולכים ומצטמקים?" וישפילו עיניהם ויאמרו: "לא". וישאלם: "ומה הייתם מוכנים לתת בעבור רפואתם?" ויענו ויאמרו כולם: "הלא מכיר אתה בנו, כי היינו נותנים כל הון שבעולם". ויאמר להם: "עתה שמעו נא לי, אחיי אהובי, כל איש מכם ילך מחר ויתלה שלט ענק, מי בפתח מאפייתו ומי בפתח ביתו, 'כל המאפים חינם, בואו בשמחה, ברוכים הבאים'! והשאירו את השלט כל השבועות הקרובים... ועתה לכו ואפו כל טוב שנתברכתם בו אתם, בדרך המסורתית שלימדוכם אבותיכם ופתחו והרחיבו לבכם וידכם". וילכו איש לביתו ויעשו כן כולם. וממחרת היום, החלו אחיהם ליטול מאפיהם, תחילה מעט מעט ואח"כ בהמוניהם, ויאכלו וייקחו בכליהם לבתיהם. ומיד החלו לחוש החולים כי מתרפאים הם וחוזרים והולכים לגבורתם ולקומתם. ואחרי כן, ולא היה עוד איש מעלה בדעתו, לאכול שוב ברשת המאפיות 'מקור צרות', ותשוב הבריאות ל'אֶרֶץ חִטָּה'.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: