הפטרת קורח (שמואל א” יב) – נאום שמואל

לאחר שתמו תהליכי המלכת שאול על ישראל” נאם שמואל בפני כל העם. נאום זה היה נאום הפרידה שלו מהנהגת העם – “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.
נאום זה ייחודי ביחס לשאר מנהיגי האומה” בכך שהוא לא נערך לפני מות המנהיג. שמואל לא קיבץ את ישראל להוכיחם לפני מותו” אלא במהלך חייו. הסיבה לכך היא שחילופי ההנהגה משמואל לשאול לא התרחשו מחמת מות המנהיג” אלא מחמת בקשת העם לאופן חדש של הנהגה.
“כל ישראל”
עצם המילים: “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל”” עוד לפני התוכן של דברי שמואל” מהווים סיכום ראוי של המדרגה שאליה הגיעו ישראל בימי שמואל. לשם הבנת הדבר יש לתת את הדעת על השינוי שחל באופן ההתנהלות של עם ישראל במעבר מספר שופטים לספר שמואל:
עלי ושמואל המופיעים בתחילת ספר שמואל הם למעשה השופטים האחרונים – “וְהוּא [=עלי] שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה” (שמואל א ד” יח); “וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו… וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל” (שם ז” טו-יז). בתקופת עלי ושמואל חלה התקדמות רבה בדרך למלוכה. בימיהם אין אנו מוצאים עוד כל זכר להתנהלות השבטית והבלתי מאוחדת שכה אפיינה את תקופת השופטים. שמואל פועל בראש כל ישראל” ולא בראש שבטו בלבד.
במקביל ניתן לזהות את תחיית מוקד הקודש הלאומי – משכן שילה. שני השופטים האחרונים – עלי ושמואל הם משבט לוי. שבט לוי קשור לכל שבטי ישראל” שהרי עריו מפוזרים בכל השבטים. אין לו צרכים הנוגעים לאזור מסוים באומה. מקומו המרכזי של שבט לוי הוא במשכן – בלב האומה. ואכן” עלי יושב במשכן שילה” ושם שמואל גדל. בהתאם לכך” המשכן הוא המוקד המרכזי של ההתרחשויות בתחילת ספר שמואל” בעוד שבספר שופטים המשכן כמעט שלא נזכר.
בפרק ב בשמואל מתבאר כי כל ישראל באים לזבוח בשילה – “כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה… וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל” (ב” יד-כב). על פי הירושלמי (ברכות ט” ה)” העליה הכללית לרגל נוצרה כתוצאה מתיקון של אלקנה” אבי שמואל” לאחר שהיא נחלשה במשך תקופת השופטים: “‘אל תבוז כי זקנה אמך’ – אמר ר’ זעירא: אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים”.
בהמשך” כאשר מתנבא שמואל” מופיעה אחדות כלל ישראלית סביב נבואתו – “וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'” (ג” כ). ומיד לאחר מכן מופיעה מלחמה של עם ישראל כולו – “וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה” (ד” א). לא מצינו מלחמה של כל העם באויביו בספר שופטים כולו! אמנם ישראל הפסידו במלחמה זו מול פלשתים מחמת חטאי משפחת עלי” אך לאחריה השיב שמואל את כל ישראל בתשובה – “וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה’. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה’ הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם… וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה'” (ז” ב-ה). גם לכינוס כזה של האומה כולה אין תקדים בימי השופטים .
אם כן” עצם הכינוס של כל העם ובראשם מלך זהו מעמד שבו מוצאים ישראל את עצמם במצב חדש. הם הפכו משבטים לעם.