גשמי קיץ. סיפור

בבוקר ראש חודש תמוז ראיתי שני דברים מוזרים. בעודי ברכבי” חלף על פני ילד במעיל רטוב. ברדיו אמרו שבאשקלון ירדו 35 מ”מ מי גשמים ורחובות הוצפו. “יצא ניסן ובאו גשמים – סימן קללה “” כך אמרו חז”ל. אח”כ” בנסיעתי לבית הספר בו אני מלמדת” ראיתי שתי חיילות מאבטחות צומת שאירעו בו כמה אירועים ביטחוניים חמורים בשנים האחרונות. בעלי נהג” וזחלנו באיטיות לכיוון הצומת בטור ארוך של מכוניות פלסטינאיות וישראליות. בתוך האוטו אני מרגישה מוגנת ברשות היחיד שלי” אך החיילות הללו עמדו בחוץ עם נשק ואפוד. זה היה בעיני מחזה סוריאליסטי הזוי” שאני לא רוצה להתרגל אליו לעולם” כמו גם אל הגשם בתמוז.
הן עמדו דרוכות” הייתי אומרת אפילו חוששות” כאילו מוכנות להסתער. התבוננתי ארוכות באחת מהן” היא לבשה מכנסי דגמ”ח ונעלי צבא גבוהות” ואנטנה של מכשיר קשר הזדקרה מעל מצנפת הקסדה.
ראוי להעריך אותן על נכונותן למסור את הנפש” אך עדיף למסור את הנפש בתחומים אחרים. אמי הצדקת תמיד אמרה לי ולאחיותי” שהמעלה שלנו היא לא בחיקוי הגברים. יש לנו תפקיד שונה ושליחות אחרת מהם. דווקא קבלת המיוחדות שלנו כנשים” ולא הבריחה ממנה” היא שתביא תרומה משמעותית לעולם” כך חונכנו. הסתכלתי בעיניים של הערבים במכוניות החולפות מהמסלול שמולנו. אני חושבת שלהם זה נראה אפילו עוד יותר מוזר” אולי אפילו מגוחך.
ביקשתי מבעלי שיעצור את הרכב” אך הוא מיהר לעבודה והמשכנו. רציתי ללכת לחבק את החיילת שעמדה קרוב אלינו” אפילו שחיבוק לא נראה מבצעי במיוחד. לו רק יכולתי הייתי רוצה לומר לה” אחותי” אני אוהבת אותך” חשוב לי שתדעי. אני גם אישה כמוך” תראי. את לא במקום הטבעי לך” תשמעי לי. את קרבן של תפיסה שרחוקה כ”כ מלהתייחס אל קדושת נשמתך היהודית. יש לך כ”כ הרבה טוב נשי להביא לעולם” ולא זו הדרך. את בת של מלך” ואת משלמת מחיר כבד בלי להבין… אולי טוב שלא עצר לי. אני בן אדם ישיר ולא תמיד יש לאנשים יכולת להכיל אותי” גם כשאני אומרת את האמת הכי נקיה.
המשכנו בנסיעה. בעלי אמר שלצומת כזה מתאימים גולנצ’יקים” כמו אלה שהיו כאן לפני שבוע. בעלי עצמו היה בגולני” עד שנפצע במלחמת לבנון השניה. הוא איבד בפעילות אחת שלושה חברים לצוות” וחטף כדור בירך. הוא היה צריך לזחול פצוע” ולסחוב על גבו חבר עם רסיס בחזה ארבעים מטר” עד מחוץ לחצר ממולכדת. כך ניצל והציל גם חברו. את הפרטים הללו אני יודעת כי הוא קיבל על כך אות גבורה” אך חוץ מזה הוא לא מסכים לדבר אתי על מה שהיה שם” וטוב שכך. אני אישה. אני לא מסוגלת מבחינה רגשית לעמוד בסיפורים הללו. פעם אחת הלכתי אתו לאזכרה של חבר מהצוות” והוא סיפר שם מעט על הקרב. לא הצלחתי להירדם כמו שצריך מרוב חרדות וסיוטים” לילה לילה במשך שבועות ארוכים” עד שהתחלתי טיפול. עד היום אני מתחילה לבכות אם אני רק נזכרת… אישה אינה בנויה לשמוע על מלחמות” וכל שכן לקחת בהן חלק. יש לה גיזרות התמודדות רבות אחרות” ששייכות לגבורה הנשית. הגבורה הנשית איננה פחותה מהגברית” רק שנועדה לתחומים אחרים חשובים לא פחות.
המשכנו כמה דקות בדרך עד הגיענו למחסום צבאי קבוע” מאויש בחיילים וחיילות. תשומת לב החיילים ואנשי הביטחון הוסחה בניסיון להרשים את אחת החיילות בבידוק” ואנחנו עברנו לידם כשקופים. “יכולנו להעביר מקלע על הגג ואיש לא היה מבחין”” אמר בעלי. “עצוב” זה כמעט כל בוקר כך”” הוסיף” “לא מאפשרים לעובדות מציאותיות פשוטות לערער את התאוריות”.
המשכנו בנסיעה. “את רואה”? בעלי הצביע לכיוון קוצים צהובים. “אל תתרגלי לזה”” אמר” “כשהאדם יתוקן לא יהיו קוצים בעולם. הם צומחים מפני שהאדמה נתקללה אחר חטא אדם הראשון” ‘אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ… וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ’. האדמה מגיבה למצבו הרוחני של האדם שהתערבב בו טוב ורע באכילה הקדמונית” ומצמיחה טוב ורע”.
“השבוע למדתי עם הבנות בכיתה”” סיפרתי לבעלי” “שגם החיות הטורפות יפסיקו לטרוף לעתיד לבוא” ‘וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן’ . “מטבע ברייתן הן אינן אמורות לטרוף” כך אומר הרמב”ן ” אלא שהן מושפעות לרעה באופן סגולי מאכזריות האדם”.
מדהים לראות עד כמה הטבע מגיב למעשי האדם” ולאיזה לעמקות ומבט אחדותי התורה מחנכת אותנו. כשמתערבבים הסדרים” והנשיות פולשת לתחום הגברי והגבריות לתחום הנשי” אין פלא שיש גשם בימי תמוז” כך אני חושבת. כל מידותיו של הקב”ה מידה כנגד מידה” לכן החורף פולש לגבול הקיץ והקיץ לגבול החורף. איני אומרת זאת מנבואה” וגם לא כתוכחה” אלא זו סברה פשוטה ונקודה למחשבה. אדם צריך ללמוד על זהותו הא-לוהית” ולא להגדיר את עצמו באופן מנוגד לטבע נשמתו.
אני תפילה שעונות השנה יחזרו כל אחת לתכונתה במהרה…