רב

במהלך ההיסטוריה” נמשכה התורה שבעל פה גם בגלות. הגלות הלכה וגברה. עשר גלויות גלתה סנהדרין . המקום של הסנהדרין הוא בירושלים” אבל בגלל עול הגויים שעלינו” לא היתה שום אפשרות להחזיק שם את הסנהדרין. בגלל מצב ההדרדרות” טומאת מקדש וקדשיו” היתה גלות בפנים” בתוך הארץ. שכינה גלתה” וסנהדרין גלו” עד הפרק האחרון” בו אי אפשר היה כבר להחזיק מעמד מתוקף צרות הגלות. הגלגול האחרון של הסנהדרין היה בטבריה. אחרי טבריה” מתוקף תגבורת עול הגויים עלינו” הגענו למצב של גלות ממש” רחמנא ליצלן. נורא ואיום. מה היה אז המצב הגלותי? בערך כמו עכשיו: רוב היהודים נמצאים בחוץ לארץ ומתוך כך רוב תלמידי החכמים. לא היתה ברירה אחרת. ועם זה” נשארו בארץ מספר מסוים של יהודים ותלמידי חכמים. בסדר ההיסטוריה הגיע פרק המעבר בין התנאים שבארץ ישראל לאמוראים שבבבל. גם בבבל המשיכו לחיות חיים כלכליים בחנויות ובפרנסות שונות. הקימו בתי כנסיות” בתי מדרשות וישיבות. מה לעשות? לא היתה אפשרות אחרת להתקיים במציאות החיים של אז.
המשנה נכתבה בארץ ישראל” ורבינו הקדוש” אחרון התנאים” הוא שסידר אותה. הוא היה נשיא” ראש ישיבה גדולה מאוד” והיו לו מאות ואלפי תלמידים. איננו יודעים שמות כל תלמידיו של רבי” אבל ביניהם רב ורבי יוחנן בולטים במיוחד. הם היו שני גדולי ישראל העיקריים באותו פרק. בהיותם שייכים לפרק המעבר בין תנאים לאמוראים הם נחשבים כמו תנאים. ברגיל” אמורא אינו חולק על תנא” אבל על רב נאמר “תנא הוא ופליג” . אז עשה רב מעשה מיוחד ונועז: עזב את ארץ ישראל. זאת היתה מסירות נפש למען כלל ישראל באופן מיוחד. “עשינו עצמינו בבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתא רב לבבל” . רב מיוחד הוא במסירות הנפש הגדולה הזאת. מסירות נפש היא יותר מאשר מסירות גוף” היא מסירות הרוחניות. זאת ממש מסירות נפש בשביל לזכות את הרבים ולהעביר את התורה מארץ ישראל לבבל! יש לפעמים תואר שניתן לגאונים גדולים יחידי יחידים: רשכבה”ג – רבן של כל בני הגולה. רב הוגדר בתואר של רשכבה”ג. זה היה מעשה רב… אמנם באותו פרק המעבר שבין התנאים לאמוראים” היו כמה מרבותינו בארץ ישראל שהתעקשו שלא לעזוב את ארץ ישראל בשום אופן .