ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מטות, מסעי
פרשה נוכחית: דברים
פרשה הבאה: ואתחנן
 


ה'טווח הקצר' של נבואות ירמיהו

הרב יואב אוריאל

נביאים רבים הודיעו את דברי ה' המתייחסים אל המאורעות שיופיעו זמן רב לאחר הנבואה. הם הודיעו לעם את הנהגות ה' שתופענה באופק הרחוק, בעתיד שאינו נגלה לעין אנוש. לעומתם, המוקד העיקרי של נבואת ירמיהו הוא במאורעות הקרובים. ירמיה מתנבא על תופעת החורבן שכבר נחזתה על ידי מספר נביאים, נגזרה על ידי ה' בימי מנשה, והתפרסמה בימי יאשיהו במציאת ספר התורה. התחלותיה של תופעת החורבן כבר הופיעו במציאות בגלות ממלכת ישראל. אם כן, אין ירמיהו מחדש את עצם האזהרה מן החורבן. עיקר חידושו הוא בזיהוי החורבן העומד בפתח, כתופעה המתרגשת לבוא.
במדרש פסיקתא דרב כהנא (יג אות יד) עומדים חז"ל על נקודה זו: "'בארץ בנימין' (א, א) - ניתן חלקו של בנימין בארץ: מה בנימין לא נתברך אבינו יעקב שהוא מעמיד שנים עשר שבטים עד שנולד בנימין, כך מכל הנביאים שנתנבאו על ירושלם לא נתבררה נבואתן עד שעמד ירמיהו".
עניין זה מודגש מאד בתחילת פרק לו בירמיהו. בפרק זה מצוה הקב"ה את ירמיהו: "קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם". זהו ציווי לכתוב בתמצית את כל נבואות ירמיהו. בעקבות הציווי כותב ירמיהו את מגילת איכה. מגילת איכה מלאה בקינות על החורבן כאילו כבר התרחש. כלומר, היחס לחורבן כאל עובדה מוגמרת הוא נקודה המתחדשת בנבואות ירמיהו.

מראה מקל השקד
חלק מרכזי במינוי ירמיהו הוא מראה מקל השקד: "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ" (יא-יב). במראה מקל השקד מודיע ה' שאף שבעיניים אנושיות לא ניכרת התגשמות הנבואות, הן כבר נמצאות ופועלות בעולם. אצל השקד, בניגוד לשאר העצים, כמעט אין פער בין ההכנות ובין המימוש: כוח הצמיחה מתגלה בו במהירות רבה באמצעות הפריחה. כבר בתחילת החורף, בשעה ש'עולה השרף באילנות' באופן סמוי מן העין, השקד כבר פורח בשיא עוזו. הנמשל של מראה זה מתבאר על ידי ה': "כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ". הקדמה זאת אומרת לירמיהו שכל הפורענויות שהוא עומד להינבא עליהן אינן רק בבחינת אפשרות תאורטית ואזהרה, אלא שה' שוקד על ביצוען. חידוש גדול יש כאן; בדרך כלל, גם כשיש נבואות פורענות קשות, ידוע שנבואת פורענות יכולה להתבטל על ידי תשובה. נבואות פורענות מתארות אפשרות תיאורטית, 'דגם של מציאות' הניצב בשמים ומוכן להתממש בעולם אם ימשיכו בני האדם באורחותיהם הרעים. ירמיהו מודיע כי אין זה המצב בימיו. הפורעניות הגיעו למצב שהן כבר 'כאן' בעולם, שה' כבר גזר על התרחשותן ו'הגלגלים' והכוחות העליונים כבר מוציאים אותן לפועל.

ולמרות כל זאת, הקב"ה מודיע כי טובת ישראל עומדת תמיד לנגד עיניו: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". אהבת ישראל את ה' במדבר היא תופעה רחוקה וקדומה, ועשויים היינו לחשוב כי נבואות הפורענות שהפכו להיות קרובות ומאיימות יאפילו עליה. אך לא כן, אהבה זו גדולה יותר מכל תהליכי החורבן המתרגשים לבוא באותה התקופה. אהבת ה' את ישראל עומדת מעל הכל.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: