ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מטות, מסעי
פרשה נוכחית: דברים
פרשה הבאה: ואתחנן
 


רש"י על הפרשה

הרב יואב מלכא

פרק כז פסוק טז
רשי
"אלהי הרוחות. למה נאמר? אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו":

מנהיג אמת הראוי לעם ישראל יכולת כפולה צריכה לו:
האחת, שייתן מקום ומרחב "לסבול" כל אחד ואחד מקהל מונהגיו, להופיע את עניינו המיוחד למענו נברא שמצידו הוא נבדל ואינו דומה לזולתו כלל - כהבדל הריאה מן הכליה, והלב מהמוח, אף ששיכים לגוף אחד - והשניה שימציא למעלת כל יחיד ויחיד את מקומה בתוך הכלל כי נמשלו ישראל ככוכבים, הן מצד יקרת כללם והן מצד מעלת כל יחיד ויחיד מהם שנאמר: "...הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם (מצד כללות העם כולו) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא... (מצד מעלת כל יחיד ויחיד) ( ישעיה מ כו). ואין זו מלאכה קלה כלל כי טבע המנהיג הרגיל נוטה לחטוא לאיזון המוכרח בין שני אלה כי יש מנהיג שהמגמה הכללית כל כך גואה בקרבו עד שכקליפת השום תיחשב בעיניו מעלת היחידים, דעתם וגוֹנם, ויתעלם מהם בשם המגמה הכללית המרעישה את נפשו. ויש מנהיג שיטה עצמו יתר על המידה לתת מקום לאישים הפרטיים עד שתישכח ממנו המגמה הכללית בחלקה, רובה או כולה, ממש כשם שאצל כל יחיד בהנהגתו את עצמו יתכנו הפרזות אלו. כי יש שיעמול יתר על המידה בליטוש האני הפרטי שלו אבל ישכח שהינו פרט אחד בתוך עושר חיי הכלל אליו הוא שייך וממנו יניקת קיומו. ויש לעומתו איש שעסקי הכלל כל כך בוערים בו עד שישכח צרכיו הפרטים ברוח נפש וגוף ויהא אכזרי על עצמו ועל בני ביתו כעורב וכ"יען המדבר". ואות ומופת להנהגה כזו למדנו ממשה ודוד, שכבר בהנהגת הצאן ניכרה בהם דאגה כפולה זו, הן על כללות העדר והן על שלמות פרטיו, ולכן נאמר להם: "אתם רעיתם את הצאן אתם תרעו את צאני ישראל". כי כבר באופן רעיית הצאן ניכר בם חותמה של מנהיגות אמת זו. ו"על זאת יתפלל כל חסיד" החפץ ליטול חלק קטן או גדול בהנהגת כלל ישראל: "רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה, עזרני שאהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו":



בדיחידוש
שאלה: "מה ניתן לעשות כדי שהחלב לא יחמיץ?"

תשובה: "להשאיר אותו בתוך הפרה…"

כי חלב הפרה כשעוזב את בית גידולו אל האוויר החופשי הוא כבר נתון בסכנת החמצה מן החיידקים האורבים לו ומפרקים את סוכר החלב, לקטוז שמו, ומפירוק זה תוצאות לוואי כדוגמת ההחמצה, אלא אם יצנן או ירתיח את החלב שאז החיידקים גורמי ההחמצה תש עיקר כוחם ותתעכב ההחמצה לזמן מה. וזהו עיקר גדול ללמדנו שכל דבר העוזב-פורש ומתרחק מבית גידולו כבר הוא בסכנת "החמצה" וקלקול. "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ" כי תיכף שיצאה והפליגה יתר מן המידה מבית אביה כבר ניתן מקום לכוחות הטומאה לשלוט בה ואירע מה שאירע עד שבאו שמעון ולוי והשיבוה לכבודה הראשון בפעולת נקם מרהיבה. וכן נאמר בהגר: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע", וברש"י ש"חזרה לגילולי בית אביה" כי תיכף שיצאה והתרחקה מאוהל אברהם כבר אבדה חיות אמונתה. וכן בפרשתנו, זמרי בן סלוא בועל הארמית פרש, "זַמָר", חתך עצמו מבית גידולו וכל בני שבטו עמו ועורר חימה עזה על עם ישראל עד שבא פנחס וראה סכנת ה"התחמצות" ותיכף קינא לה' והשיב הסדרים על כנם והשיב חמת ה' מעל בני ישראל.
ובמעט הומור אגלה אוזנכם שאחד משלל הכינויים שדבקו בי בילדותי היה "יואב בן חלב" על שם גיבור סדרת הילדים המיתולוגי בעיתון "דבר לילדים", וכל כך למה? כי משקה החלב היה חביב עלי ביותר ומנהגי היה לשתותו היישר מבית גידולו רחמנא ליצלן. ואולי בשכר זה זכיתי לימים לשוב ל"בית גידולי" אל חיקה של תורה, דבשה וחלבה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: