ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: האזינו
פרשה הבאה: בראשית
 


פרקי תשובה /אלון

-----

הקשבה אל ההנהגה האלוקית
חלק ב'
שם, באולם ההרצאות הקטן היה הגישוש הראשון של תחילת המפנה. כיצד זה רב עטור זקן ופיאות, שבשבילנו הוא סמל ליהודי המיושן, שאינו מבין דבר בענייני העולם, לא רק שהוא חוזר על דברי הפרופסור בהסבירו את מושג ה'זמן', מושג שדשנו בו שוב ושוב בלימודנו את קאנט, אלא הרב הזה מסביר היטב מה שלא ממש הבנו בשיעורי הבוקר?! אך כמה מוזר היה לי לשמוע כיצד האיש הזה שעל הבמה משרבב כמעט בכל משפט את א-להים. ולא כנעלם שברא את העולם ופשוט נעלם, כפי התפיסה הפילוסופית, אלא כמי שנמצא אתנו ממש כאן. ועוד הבחנתי במין סוג של אינטימיות שיש לרב הזה אתו, עם אלקים. הייתי בטוח כמובן שזה פרי דמיוני... אלקים, הסביר הרב, אינו כבול בזמן! אין עבר הווה ועתיד אלא הוא רואה מסוף העולם ועד סופו, הכל פרוש לפניו, וכמו שברא את החומר כך ברא את הזמן למעננו, בני האדם קרוצי חומר...
ובעוד הרב ממשיך בדברים שהתיישבו על לבי בהגיונם הצרוף והמרתק, הבזיקה לי פתאום תשובה לאחת השאלות הקריטיות שהטרידו אותו במשך לימודי ארוכי השנים - האם יש איזה 'מקום מבטחים' כזה שבו הכל ברור, שאין בו סתירות? סתירות שמציקות לי בעיקר בתחום הפילוסופיה, שבכל לימוד של טענה הנראית אמיתית נלמדת אחריה טענה הפוכה שגם היא אמיתית, ואתה יוצא מבולבל...
לפי דברי הרב הזה, יש אמת אחת שכוללת את כל חלקי האמיתות. איך זה ייתכן? ובכן, הסביר הרב, דמיינו לעצמכם שאתם חיים על הר ענק, האחד רואה עצים, השני רואה סלעים, השלישי רואה מעיין וכו', וכך כל אחד מגדיר 'הר' כפי מה שהוא רואה. אך מה רואה מי שבראש ההר? את ההר כולו!! כולל השבילים המפותלים שאנו צועדים בהם... זו אפוא האמת, כאותיות המרכיבות אותה, א-מ-ת והיא כוללת הכל - את הראשית, את פנימיות הדברים הנראים לכאורה סותרים, ואת האחרית. כך החילותי להבין במעורפל שמה שאנחנו רואים כאן אלו רק חלקים של האמת הזאת, וכל אדם תופס במבטו חלק אחר, כי אנו פשוט מוגבלים. אני יושב מרותק ושם לב פתאום שחברי כבר אינו יושב לידי. הוא קם ויצא עם עוד סטודנטים שפשוט עזבו את האולם.
יצאתי לבדי בתחושה מוזרה, מפחידה משהו. סירבתי לקבל שיש כוח שמנהל את העולם לפרטי פרטים, ולא רק מצוי אי שם ורחוק, אלא יש לו נוכחות ממשית ואולי גם מחייבת... עם זאת משהו בתוכי כבר ידע שנפל דבר! לא ידעתי איך אמשיך מפה ולא רציתי לחשוב איך ובמה זה יהיה כרוך... בחוץ אני רואה את החברים מתבדחים וצוחקים בקול, "אלון נִשְׁבֵּיתָ! אל תדאג, זה יעבור", קראו לעברי "אלון הוא איש רגשן", הוסיף חברי וביקש שאצטרף אליהם. לא. אני מחליט לשרך את דרכי לעבר הרכב שלי, אחוז מחשבות מבולבלות. אלא שבאחת הסתובבתי ושבתי כלעומת שבאתי תוך שאני מאיץ את צעדי, אולי עוד אתפוס את הרב...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: