ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מטות, מסעי
פרשה נוכחית: דברים
פרשה הבאה: ואתחנן
 


סדרת ה'קודש שבחופש' - חלק ז': לאן מובילות כל הדרכים?

נתן קוטלר


בשבוע שעבר ראינו שהזהות היהודית שלנו היא למעלה מבחירתנו, היא נוגעת לעצם היותנו המפתח של הקב"ה להתגלות בעולם. הפעם נתייחס לשאלה, איך ניתן לקבוע שיהודי אינו יכול לברוח מהזהות היהודית שלו? והרי לצערנו מצינו מקרים שיהודים התכחשו לזהותם!
שאלת הבחירה החופשית
בפרשת ניצבים נאמר "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל, יט). יש לתמוה, אם יש בחירה חופשית לבחור בין החיים לבין המוות, בין ברכה לבין הקללה, איך ייתכן שנקבע בסוף "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"? מה יקרה אם האדם יחליט לבחור בדרך המוות ובדרך הקללה?
לאן מובילות שתי הדרכים?
המדרש מתמודד עם שאלה זו ומביא את המשל הבא: "משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים, אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור, והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם, אתם רואים שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור" (ספרי נג).
אמנם המדרש רוצה לומר שיש דרך שתחילתה קוצים וסופה מישור ודרך שתחילתה מישור וסופה קוצים ולכן עדיף מלכתחילה 'לסבול' קצת את הקוצים ואז ללכת ללא הפרעה אל היעד. אך יש גם היבט עמוק יותר נוסף, ממשל המדרש נראה ששתי הדרכים מובילות לאותו מקום, כי אחרת לא היה טעם להשוות ביניהן. לפי היבט זה, הנמשל של המדרש נפלא: דרך החיים ודרך המוות מובילות לאותו מקום, בסופו של דבר אפילו מי שיבחר בדרך המוות יגיע לדרך החיים. ולכן הייעוץ הוא לבחור מלכתחילה בדרך החיים וכך להימנע מסיבוכים מיותרים. ישנו סיפור חסידי שאמנם תמוה מעט, אך בעל מסר נוקב: "ר' זושא ואחיו ר' אלימלך לנו לילה אחד בזמן גלותם בפונדק על מיטה גבוהה. ר' זושא הציע לאחיו ליפול מהמיטה על קידוש ה'. ר' אלימלך סירב, ור' זושא הפיל עצמו על הרצפה ונאנק מכאבים. שמע בעל הפונדק את קול הנפילה, רץ לחדר וראה את האחד נופל על הרצפה, מתפתל בייסוריו, וחברו ישן על משכבו. הוא היה משוכנע שהוא זה שזרק את ר' זושא, ולכן הפליא בר' אלימלך את מכותיו, ולבסוף גלגלו מן המיטה הגבוהה ארצה. אמר לו ר' זושא: ר' אלימלך אחי, לא היה כדאי מלכתחילה ליפול על קידוש ה', הרי סוף סוף נפלת אף אתה..." (ראה: כרם לשלמה עמ' 362).
אין בחירה חופשית על עצם הייעוד
לכן רש"י כותב על הנאמר "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים": "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לחבירו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך" (רש"י דברים שם). אם כן, לפי רש"י, הנאמר "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" הוא ייעוד וגם ייעוץ. אם הייעוד הוא שבסופו של דבר כל הדרכים מובילות לדרך החיים, הייעוץ הוא לִ¬בְחוֹר מראש ללכת בדרך החיים.
הרמב"ם כותב שבסופו של דבר ישראל יחזרו בתשובה: "כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים וגו' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' " (הל' תשובה ז, ה). לכן, אמנם אין בחירה חופשית על עצם הייעוד, אך יש בחירה חופשית על הדרך למימוש ייעוד זה, אם בדרך הארוכה שהיא קצרה, או בדרך קצרה שהיא ארוכה.
ולכן, נשיב על השאלה שפתחנו בה: 'איך ניתן לקבוע שיהודי אינו יכול לברוח מהזהות היהודית שלו? והרי לצערנו מצינו מקרים שיהודים התכחשו לזהותם!' התשובה היא שאולי יהודי יכול לבחור בדרך של התכחשות לזהותו היהודית, אך בסופו של דבר, כל הדרכים מובילות לדרך החיים ולתשובה עמוקה מהלב. לבסוף, הזהות היהודית תמצא אותו. ואם הוא עצמו לא יזכה לשוב לזהות היהודית שלו - בניו ישובו ולבטח נכדיו. אף יהודי אינו אבוד.
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור ב'סוגיות אמוניות לחיים' מידי שבוע בימי חמישי בשעה20:45 במועדון הקהילתי של קרית משה ברח' גת 19 (2 דק' מתחנת רכבת קלה 'קרית משה').

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: