חלק ג’ פרקי תשובה / אלון

סביב הרב עמדו מעט סטודנטים” חלקם גילו סקרנות וביקשו שיברר יותר את דבריו וחלקם עמדו כאריה השוחר לטרף” הרב נראה שליו לגמרי. דיבר במתינות” והיה מרוכז כל כולו בשואל. הבטתי מן הצד וחיכיתי שיסיים. לא ידעתי בדיוק מה אני הולך לשאול אותו” אבל בתוכי הרגשתי משהו שמעולם לא הרגשתי לפני כן” מין תחושה מעורפלת של מקום שדווקא בו אין ערפל… היום עם לימודי הקודש למדתי להכיר יותר את המקום הזה” ויכול להעיד על עצמי שכל יישותי כמהה למקום הזה” ולא רק. אני משתדל שכל מעשיי יתכוונו לשם. ויודע שאת כל תפיסותי ודעותי אני יונק משם. אני חש בעליל שזה בא ממקום שקורא מתוכי” שקורא את הקיום האלוקי שבתוכי” מקום שאני מנסה להקשיב לקול ה’ המדבר אלי דרך נשמתי. נזכר בעבר” שכשלמדנו את ‘משנתו’ של ניטשה” הרגשתי לפרקים תחושה דומה של התלהבות שהיתה מתעוררת בי אך היתה הולכת ודועכת אחר כך” ויותר מזה” מתקוממת. היום אני מבין… אני גם מבין למה הרבה נוהים אחרי דבריו. ניטשה נותן כביכול עוצמה אדירה. קורא לאדם להיות הוא עצמו” לחיות את החיים במלואם ברמה הגבוהה ביותר שלו” משהו כמו: תאמין שאתה חזק” שיש בך כוחות חיים ששייכים רק לך” שיש בך אדם עליון” וואו…
והנה להבדיל אלף אלפי הבדלות” אתה קורא דברים דומים אצל הראי”ה קוק זצ”ל. בן אדם” עלה למעלה עלה” יש לך כנפי רוח” ואל תכחש בם… וצריך האדם לשוב אל עצמו… נשמע דומה? ובכן” ההבדל הוא תהומי” הוא קיומי” הוא מוסרי” ומעל לכל ההבדל הוא האמונה – האמונה בקב”ה” שהוא נתן בך נשמה” שאתה צריך להיות קשוב לה. אצל ניטשה אין משמעות לקיום” כי אצלו אין אלוקים” יש רק הוא עצמו!!! הוא החזק והוא המנצח ואין מקום לאנשים חלשים! ואין שום ערך לעזור לאנשים חלשים” קרי” אין אצלו שום צו מוסרי” כי צו מוסרי הופך את כולם ל’עדר’. אפשר לטעות כשקוראים את ניטשה שאומר שהמוסר יבוא מתוך האדם כשיהיה מחובר ל’אדם על’ שבתוכו” ולומר הנה” וכי לא נאמר שה’ ברא את האדם ישר?! וזו הטעות האופטית – ידוע כי המוסר היה מניטשה והלאה” לא בחייו הפרטיים ולא ב’משנתו’. החיים אצלו בבחינת הרפתקאה ותו לא. היום אני יודע בדיוק את המקום הנורא הזה” שבו לכאורה אתה מקבל כוח ואמונה בעצמך” עד שאתה עלול להפוך עצמך לא-להים… אבל אתה לא.
והמקום הזה” כשחיכיתי לרב שיתפנה” העובדה” קודם כל” שיש מי שמנהיג את העולם” את זה רציתי לוודא! עד כמה הקב”ה מעורב במציאות המורכבת והקשה” ואם הוא קיים אז למה הוא לא מראה את עצמו…
השואל האחרון פנה לאחור ויצא מהאולם. נותרנו אני והרב” הוא חייך אלי במאור פנים” הביט בשעונו והציע לי להצטרף אליו. פסענו בדממה. אני מבקש להציף אותו בשאלות” אבל נאלם דום. מקשיב לקול צעדינו ומרגיש שהשתיקה הזאת משרה עלי שלווה נפלאה. כך דקות ארוכות” כאילו הרב יודע מה מתחולל בתוכי. רק כשהגענו לרכב שלו” חיטט הרב בכיסו שלף משם עט ופיסת נייר” רשם את מספרו. הגיש לי את הנייר בחיוך” ושאל: רצית לשאול משהו?