ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'

הרב יואב מלכא

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה'
במדבר ל פסוק ב'

רש"י:
"זה הדבר" - משה נתנבא (שמות יא, ד) ב"כה אמר ה' כחצות הלילה" והנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה'," מוסף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר"

מדרגת "כֹּה" מכוונת להשגת המשמעות הכללית של הנושא הבא בנבואה. ואין הכוונה לומר שהשגת הנביא אינה בהירה או חסרה, כי חלילה לאל לנבא לנביאיו משא או חזון שיש בו מן הזיוף והחוסר, אלא הכוונה שההשגה במדרגת "כֹּה" היא בבחינת כלל הקודם לפרט. ואף על פי כן עשירות ההשגה הכללית אין לשער ערכה והיא חובקת בקרבה המוני פרטים עד אין חקר, אלא שעדיין הם בלועים ברחמה והוראותיו המפורטות של כלל זה טרם יצאו לאור להורות דרך מעשית וקצובה. ודומה הדבר להבדל שבין לימודי אגדה ללימודי הלכה ש"שמי הטוהר" של האגדה זוהי מדרגת "כֹּה", ובלי ספק אוצרים הם ברוּמם המוני המוני פרטים מעשיים שרק בצאתם לאור בלימודי ההלכה המפורטים הם באים למדרגת "זה הדבר". זה =ברור מסומן קצוב ומותאם להליכות החיים כלשון הפסוק "זה אלי ואנוהו" שמרוב גילוי שכינה ברור בקריעת ים סוף היו כמחווים באצבע ואומרים: "זה אלי ואנוהו..". ומדרגת נבואתו של משרע"ה היתה נשגבה כל כך עד שלא חצצו בעדה המסכים והמחיצות העומדים בין שמים העליונים של האגדה לתחתיות ארץ, ששם הוא שדה גידולה וגילויה של ההלכה. זכה משה שהשי"ת גילה לו את שגב הרעיון בד בד עם הלכותיו המפורטות " פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט..." בדבר הלכה מגובש וברור. מה שאין כן שאר נביאים עליהם השלום, שבאו רק עד השגת "כֹּה" והצטיירו להם השגות נבואותיהם בכללותן ולא "הורקו מכלי האגדה לכלי ההלכה", וחלילה ללמוד הלכה מדבריהם כי למדרגת "זה הדבר" לא באו. ואחרון הנביאים, מלאכי, חותם ומצהיר "זכרו תורת משה עבדי" כי רק נבואותיו הן יסוד ושורש להליכות חיינו.

בדיחידוש הרב יואב מלכא

אישה לבעלה: למה אתה אף פעם לא אומר לי שאתה אוהב אותי?
ובעלה משיב: אמרתי לך את זה לפני 22 שנה אם יהיה שינוי אני אודיע לך. למה את כל הזמן שואלת?!

האמירה המוקדמת של איש לאשתו: "אני אוהב אותך" מה משקלה? על מה היא נסמכת הרי היא בבחינת "אל יתהלל חוגר כמפתח", כי טרם באו בני הזוג בקשרי אתגרי הזוגיות שרק מתוך גבורת ניצחונם עולה ופורחת האהבה. ואילו הלחישה הרומנטית הראשונית באוזני אשתו הטריה דומה שאינה כי אם אהבה עצמית. נכון ש"בכוח" גנוזה אהבה גדולה בקשר זה אבל לא במחיר אמירה מן השפה ולחוץ - תחת החופה או סמוך לה - תצא אהבתם אל הפועל. אף שגם באמירה ראשונית ספוגת "מתק שפתיים" וכמעט חנפנית ונוצצת זו יש הכוח ללחוש "לחישת רפואה על מכת רגשותיה" הכמהים של האשה, אבל יש בה ככל הנראה יותר מקורטוב של "גנבת דעת" של הבעל והאשה יחדיו, "גניבת דעת שלא מדעת". וכנגד חשש זה שואלת האשה: "למה אף פעם אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי?!" וכי די באמירה ראשונה, והרי שיני הזמן יאכלוה אם לא תלך ותתחדש אהבתנו מתוקף העבודה? ומה עלה בגורלה של אהבה הזו אצלך בעלי היקר, האם כבר "פשטה את לבושה" הרגשי נטול העמל ולבשה תחתיו את מלבוש האהבה המתחדשת פרי העמל??? והבעל שוב כגונב "דעת עליונה"(דעת ה) ו"דעת תחתונה" (דעת האשה) עונה: אמרתי לך את זה לפני 22 שנה... האם לא די לך באמירה ראשונה?! הרי מכוח האמירה ההיא ניזונה אהבתי עד עתה!!

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: