ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


שנורקלים. סיפור

הרב זיו רוה

בילדותי אהבתי את שונית האלמוגים המרהיבה של אילת יותר מכל מקום אחר בעולם. עולם שכולו קסם היה נפרס לנגד עיני, עת הייתי נכנס חמוש במשקפתי אל המים. בגן עדן של ילדות, חולם הייתי בהקיץ, טבול בסביבה שאינה מוכרת ואינה מאיימת. בעיניים תוהות ולב פועם בחזקה הייתי שוחה בסנפירי הלוך ושוב לתור את ריף האלמוגים, צולל אל המעמקים ועולה לשאוף אוויר כמי שמסרב להתרגל. כל צמח מים וכל דג היו לי חידוש צבעוני שאין לו אח ורע במקוריות היצירה השמורה ממגע זר. בשרעפי לילה, עת הייתי שם ראשי על מטתי, מוסיף הייתי עוד לצלול בחלומותי במרחב הים הרבגוני, כל תקופת החופשה. לא רק מן המים צריך היה אבי לתלשני בחזקה, גם מן העיר אילת, בדרך הביתה. עד היום, אף ששנים רבות חלפו, אם רק מעלה אני בזיכרוני את מגרש שעשועי, יכול אני לחוש את מליחות המים על שפתי, את קול הרוח המנשבת, את השקיעה מעל ההרים הצהבהבים, את מסתוריות המסע אל הלא נודע. תום הילדות ליווה אותי שנים רבות עד החורף האחרון...
בחורף האחרון הייתי צריך להגיע לאילת לצורך כלשהו, ולקחתי איתי שניים מבני שכבר למדו לשחות. כעשרים וחמש שנה שלא פקדתי את הארמון התת-ימי. הגענו לחוף נרגשים. כיוון שיום חורפי היה, הים היה ריק כצפוי, ולא נתקלנו בבעיות צניעות. טוב לנו הקור שחש גופנו ובלבד שלא יתקרר לבנו. הכנתי את ילדי בדרך למה שעתידים אנו לחוות. מה אומר ומה אגיד, חשתי כי משהו השתנה... התחלנו לשנרקל, הילדים היו נפעמים מן הדגים ומן הסלעים, ואני לא אמרתי להם דבר ממה שבלבי. שמחתי בשמחתם כאילו דבר לא השתנה. תחילה תליתי תחושתי בכך שמשקפי בחוף, ומספרם עלה מאוד עם השנים. ככל שעבר הזמן הבנתי שצבעוניות השונית בגווני ירוק-חום נתחלפה, רוב האלמוגים שנותרו נעשו לבנים, והדגים, רובם ברחו. כל מה שראיתי אותו יום חורפי הוא רק זכר למה שהיה כאן לפני עשרים וחמש שנה. מי שלא ראה את שונית האלמוגים של פעם, ספק אם יוכל לדעת מה חסר עתה, כמו שני ילדי. עד היום לא גיליתי להם מה חסרנו וגם לא אגלה, שלא אקלקל את החוויה הטובה שלהם.
ואמנם, מצאתי כי בשני העשורים האחרונים הופיעה מחלה בשוניות אלמוגים הקרויה 'הלבנת אלמוגים', שנובעת מפגיעת חיידקים במערכת הסימביוטית אלמוג-אצה. האצות הן צבעוניות, ופגיעה בהן גורמת לאלמוג להיראות לבן, ומכאן שם המחלה. שונית האלמוגים במפרץ אילת היתה מהשוניות המגוונות בעולם, ועתה כאילו אבדה.
כל הנאמר עד כאן, אף שאמתי הוא, הובא כמשל - על החורבן. מי שלא ראה עולם בו יש מקדש, לא יודע כמה חסר העולם כעת, ועל זה ראוי לבכות בתשעה באב אולי יותר מכל. אין אנו יודעים אילו קומות רוחניות הסתלקו מאתנו וכמה טוב חסרים אנחנו, ברמת הכלל ובחיי הפרט. יש לנו חווית חיים אך היא מצומצמת, לעומת פוטנציאל החיים הא-לוהיים שיכולים להופיע. אין כאן חורבן של בית המקדש בלבד, אלא חורבן של כל המציאות ואין מי שאינו מושפע מכך. אור ה' שמופיע כעת הוא רק 'זכר לדבר', זכר לעולם טבול באור. זכר לעולם בו הנוכחות הא-לוהית גדולה, צינור הנבואה אינו סתום, וההשגחה הלאומית והפרטית עמוקה ומדוקדקת. בעולם בו קרבנות תמידיים על המזבח, הכהנים בעבודתם והלוויים בשירם ובזימרם - הלב פתוח יותר, השמים פתוחים ללא מחיצות של ברזל, חכמי ישראל יושבים על כסא המשפט, והנהגת המלכות היא בגובה רוחני אחר.
"משחרב בית המקדש נשתלחה מארה לעולם ", "נסתלקה שכינה לשמים" , "לא נראה שמים בטהרו, שנאמר, אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת" ,"ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות" , "אין לו להקב''ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. " "אין שמחה לפני הקדוש ברוך הוא עד שיבנה את ירושלים ויחזור את ישראל לתוכה" .
"מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ... פָסְקוּ אַנְשֵׁי אֲמָנָה... אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה, וְלֹא יָרַד הַטַּל לִבְרָכָה, וְנִטַּל טַעַם הַפֵּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף נִטַּל שֹׁמֶן הַפֵּרוֹת "..."בּוֹשׁוּ חֲבֵרִים וּבְנֵי חוֹרִין, וְחָפוּ רֹאשָׁם, וְנִדַּלְדְּלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם" .
איני יודע מה יהיה עם שונית האלמוגים באילת. קראתי שאחרי שנים בהן היתה הידרדרות, חלה בזמן האחרון מעט התאוששות ונמדדה עלייה בהתפתחות האלמוגים נקווה שהמצב יחזור לקדמותו. דבר אחד אני יודע בוודאות, שהעולם שחרב ממצבו הנעלה יחזור לקדמותו, ואף למצב נעלה עוד יותר. בית המקדש השלישי יבנה כפי שחזו נביאינו, זה רק עניין של זמן, וגם לנו שותפות בכך, בכיסופים ובמעשה. אור ה' יחזור להופיע בכל, וכל הטוב שהופיע במדרגות החיים השלמות ישוב, ועוד יותר ויותר ממה שהיה בעבר. יהי רצון שיתקיים במהרה בימינו, אמן.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: