ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


בדיחידוש

הרב יואב מלכא

בדיחידוש
"במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה,
פשוט תעביר את המשקה לכוס קטנה יותר..."


האם עדיפה כוס גדולה חצי ריקה או כוס קטנה ממנה אך מלאה?
נראה שיש פנים לכאן ולכאן.
העצה המובחרת היא להניח את הכוס כמות שהיא, אף חצי ריקה, כדי להרגיל עצמנו להודות על הקיים גם אם הוא מועט. ועוד, כי מצב חסרון זה אמור לעורר אותנו למילויו, שמראה החוסר מעורר תשוקת ההשלמה. וכעניין זה, "זכר לחורבן" שאנו מניחים בכוונה תחילה בכמה וכמה היבטים של חיינו, וכל זה כדי לזכור את בית חיינו שעדיין שועלים מהלכים בו וטרם נבנה בשלישית, ומזה החסרון יש תקווה שיתעורר רצון עז "להשלים זה הבנין" בכל מה שאפשר לפי היושר, המוסר וגדרי ההלכה ממקורה של תורה. אך יש סיכון בעצה זו למי שדעתו קצרה מלהודות אף על המעט שברשותו, ויתפעל לרעה רק מן החצי הריק וגם קְצַרה דעתו לעורר את רצונו מראיית עומק החסרון להשלים החסר לפי כוחו. לאיש כזה, העצה היא שיקח תכולת חצי הכוס המלאה ויניחנה בכלי קטן, ולמראה עינו תבלוט כעת שלמות המילוי אף שהיא קטנה בכמות וממילא יתעורר להודות אף שיפסיד לעת עתה יסוד הכמיהה והרגשת החסרון כנזכר, שהיא היסוד לכל שלמות. משל לשיעור דל משתתפים המפוזרים בכיתה גדולה, זעיר פה זעיר שם, והמורה נבוך אל מול מיעוטם. והנה שתי אפשרויות בידו, האחת שיחקור לעומק הסיבות שהביאו לשיממון זה וישקוד על תקנת הדבר ויתרבו האוכלוסין, והשניה שיקבץ מיעוט התלמידים סביב שולחן קטן וירווח לו כי ידמה לו כעת שהם רבים. ולפי זה הן שתי מדרגות האחת למעלה מחברתה והבוחר יבחר.


"בשנאת ה' אתנו"

רש"י:
"...והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט (משל עממי השגור בפי העם) אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך" (מה שבליבך על אוהבך אתה מדמה שבליבו עליך)

חוסן הקשר בין אוהבים נמדד תמיד על פי עומק האמון ההדדי, ותוקפה של הברית הכרותה ביניהם. אך ברגע שיתרופף ולוּ במעט האמון בלב אחד מן הצדדים, בין בצדק בין שלא בצדק, מיד יתהפך מצידו היחס -לעוינות ושנאה, אף שזולתו עדיין מושרש היטב באהבתו. ורק לבו הוא שנעכר והחלה נכנסת בו טינה הפוסלת את זולתו במומה שלה על לא עוול בלב חברו ה"נאמן בבריתו וקיים במאמרו". ומזה כבר יצא משפט מעוות ושקרי כאילו העוינות והשנאה כלפי הצד הנאמן אינן פרי הדמיון כלל רק מדע מדויק ובבחינת "המוחש לא יוכחש". וכל זה הוא דוגמא והקדמה להבנת סיבוכי הקשר- פרי דמיוננו - בין ה' לעמו ישראל אף שכבר נחתמה מקדם אהבתו יתברך אלינו חותם על גבי חותם, ובפי הנביאים אין ספור לביטויי החיבה ונאמנות ה' לעמו ואם באנו לציינם כולם אין אנו מספיקין.... ואם נמצא בעת מן העיתים שישראל חלילה זורקין מילין כלפי מעלה בקובלנא של קטנות אמונה המולידה בלבנו שמץ של טענה כלפי השם כאילו הפר בריתו עמנו חלילה, והורעה חזקת אהבתו אלינו ומעתה הוא כְּ"מֵשִׂיחַ מאחורי הגדר" עם פילגשיו מן האומות, וכל זאת מאחורי גבנו חלילה וכאילו "ראה" יפה מכנסת ישראל, ומעתה רשאי לגרש אף אשת נעוריו זו. אם באנו חלילה למידה כזו של החמצת הלב כלפיו יתברך, נדע שידנו על התחתונה... ודאי לא הוא שהפר בריתו כי לא אדם הוא להינחם ונצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, ובִּמְקוֹם להודות שבלבנו שלנו עלו קימשוני הספקות וחרולי הבוגדנות אנו תולים בו יתברך את הפרת הברית, ומה שבליבנו עליו אנו טוענים שבלבו עלינו. ואיוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו. "והוא היה אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו..."


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: