ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


השפעת ההבדלים המשפחתיים בנישואין (ב')

אסתר אברהמי

תקציר:
שחר ומיה (שמות בדויים) הם זוג נשוי, בשנות העשרים לחייהם. שחר שבא ממשפחה ברוכת ילדים, עם קשיים כלכליים, שואף להגיע לרווחה כלכלית ודבק במטרה. מיה, באה ממשפחה משכילה ועשירה, מאנשי העולם הגדול. שניהם חביבים זל"ז, אך מיה חשה, שמשהו לא תקין ביניהם ואינה יודעת להגדירו.
הרושם שקיבלתי מהתנהגות שניהם, שמתחת למעטה של מילות החיבה, מסתתר חשש שמא הם אינם מתאימים. קיים פחד להתמודד עם ההבדלים והאכזבות מהציפיות האישיות. הם אישרו בפני, שהם אכן חוששים להרוס את האידיליה שהם נתונים בה ולגלות ניגודים והתנגדויות.
הסברתי, שקיימים שלבי התפתחות נורמאלים בין בני זוג. כעת הם נמצאים בשלב מעבר - מקשר חלומי של "אנחנו אחד", לשלב של ביטוי אישי עצמי, שבהכרח מגלה ניגודים וסביר להניח שיגרמו לעימותים. הסברתי להם ששלב זה משמעותי והכרחי, כדי שכל אחד מהם יביא את עצמו לידי ביטוי מלא, גם אם זה נוגד את רצונות בן הזוג. השלב הזה, הוא שלב מעבר ממצב של "אחידות", ש"אנחנו אותו דבר", למצב של "אחדות": "אנחנו ביחד עם ההבדלים והמיוחדות האישית". הניסיונות להסכים על כל דבר ולרצות זא"ז, רק כדי שהזוגיות תיראה יפה, מובילים למערכת יחסים שיש בה חוסר כנות, לחוסר יציבות ולחוסר בהכרה עצמית. בני זוג שמנסים לחיות כך, חיים בתחושות שליליות הדדיות מתחת לפני השטח ולרוב מתרחקים רגשית זמ"ז.
מטרת הנישואין היא לאפשר לכל אחד, דרך משנהו, לגלות את יכולותיו, דווקא מתוך ההפכים. יתרה מזאת, עצם ההתמודדות, בגילוי לב ובכנות, תיצור בכל אחד מהם חוסן ועוצמה פנימית. בדומה למתאמן בחדר כושר, שהמאמץ מחזק ומעצים את שרירי גופו.
למרות החששות מגילוי הלב, הרגשתי שכל אחד מהם קיבל "אישור" ומעוניין לבטא את עצמו. שניהם התכנסו בתוך עצמם ונראו כמסדרים מחדש את מחשבותיהם, לאור דברי, על הצורך בביטוי אישי ייחודי.
מיה החלה לדבר:"כשפגשתי את שחר, הרגשתי שהוא משלים לי משהו שחסר לי. אצל שחר מצאתי פשטות וזרימה. תביני, אני גדלתי בבית ייצוגי בגלל התפקידים הציבוריים של הורי. בכל מקום בעולם שעברנו לגור, הורי הדריכו אותי כיצד להתנהג בנימוסים ובקודים של אותו מקום. הרגשתי שחסרה לי ילדות פשוטה ושמחה. מבחינה חומרית היה לי הכל. אבל הרגשתי שזו מעטפת חיצונית וחסר לי העיקר: השובבות, הפתיחות ו... כן... גם לעשות טעויות. את העיקר הזה, מצאתי במשפחה של שחר. אני אוהבת להיות שם. אבל אני מרגישה ששחר מוצא סיבות "מוצדקות" כביכול, כדי שלא נגיע למשפחתו. כשכבר נמצאים שם, הוא לא שחר שאני מכירה. יש לי תחושה של זיוף שאני לא יודעת להגדיר אותה...". מיה נראתה מהוססת ואז הישירה מבט לשחר ואמרה: "סליחה שחר שכך דיברתי... אבל היא ביקשה שנשתף ברגשות האישיים... אני מרגישה עכשיו כפוית טובה כלפיך, כי אני יודעת עד כמה אני חשובה לך...".
שחר ישב בחוסר נוחות ופנה למיה:"לא! אל תתנצלי! את בסדר גמור. תמיד את בסדר. את באמת חשובה לי ולכן אני כל הזמן בלחץ איך לעשות לך טוב... שלא יחסר לך אצלי מה שיש לך אצל הורייך... אני רוצה שתרגישי אצלי מלכה... ואין לי כרגע התנאים שאת רגילה אליהם... אני שואף לכך ואולי בגלל זה אני לחוץ כל הזמן... הבטחתי לעצמי שנחיה ביחד מתוך רווחה... אולי אני לא מתייחס אלייך מספיק כמו שאת צריכה?? אני משתדל... את רואה...".
שחר עדיין עסוק בריצוי. אולי הוא מרגיש שהוא לא מספיק ראוי לה, ולכן לא שם לב לטוב שיש בו ובמשפחתו, שממלא את החוסר של מיה.



מאמרים נוספים מעלון פרשת דברים תשעח:
אהבה רבה אהבתנו - הרב דב ביגון
כבר לא נהיה עם אחד חלילה - הרב שלמה אבינר
שנורקלים. סיפור - הרב זיו רוה
ישראל ותורה - הרב דוד לנדאו
ציפייה פעילה - הרב יורם אליהו
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
כשתשעה באב ושבת נפגשים - הרב יוני לביא
לַהֲרֹג כֹּוהֲנֵי נוֹב - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: