ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. לפרשת ואתחנן

הרב זיו רוה

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" .
בשעה שהאדם קורא פסוק זה לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, מהן התמודדויותיו ומהם רגשותיו. הקריאה לעולם מרוממת את הנפש ממקומה, לנקודה גבוהה יותר. שלא כדבר הנאמר מבחוץ תופסת קריאת שמע את האדם, אלא כמים חיים לנפש צמאה, כאור פשוט לעולם מורכב, כבשורה א-לוהית מחלצת ומחזקת. המציאות בעולם הזה מצריכה את החזרה על אותו תוכן רוחני ערב ובוקר, כדי להכין את הנפש לכל מצב אשר תפגוש, וכדי לעכל את כל אשר עברה. אין כאן חזרה של שינון, הדברים ידועים ומפורסמים, אלא זוהי חזרה של הפנמה, חזרה של העמקה, חזרה שיש בה התייחסות אמונית עמוקה ויציבה אל מציאות שמתחדשת ומשתנה תדיר.
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שמעי וקבלי, האומה החיה היום והאומה כולה לכל דורותיה, ושמע כל יחיד אשר בתוכה, כיוון שבן ישראל אתה. "ה' אֱ-לֹהֵינוּ", ואנחנו מקבלים את עול מלכותו עלינו באהבה. הוא שהי-ה הו-וה וי-ה-י-ה, היחיד שמנהיגנו, שהוא בעל הכוחות כולם, ואנו מכירים בכך שהכל הוא גילוי רצונו. כל הנהגתנו את עצמנו היא מתוך התדמות אל הנהגתו ית' את עולמו, וכך אנו ממליכים אותו, בעשיית רצוננו כרצונו, מידותינו כמידותיו, מעשינו כמעשיו.
"ה' אֶחָד", אין עוד מלבדו, הוא מושל בכל ואין שליט מבלעדיו, בשמים ובארץ. הוא המחולל את ההסטוריה על כל התרחשויותיה. אפילו בחירות בני האדם, אף על פי שחופשיות הן, כולן משמשות את תוכניותיו . והיותו ית' אחד, שולל ממנו גשמיות הרכבה וריבוי, ושולל שיש אלוה זולתו. הוא ית', שורש לכל נמצא ומתהווה בכל העולמות, המחיה את הכול בכל רגע.
כל חייהם של ישראל נרקמים סביב ההפנמה של פסוק זה שבו תמצית כל עבודת ה' וכל ההשגה הפנימית והאמתית. כולל הוא את שתי הדיברות הראשונות, "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" מופיע בפסוק כ"ה' אֱלֹהֵינוּ", ו"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" מופיע כ"ה' אֶחָד" . כל בחירה קטנה או גדולה, הן בחיינו הפרטיים והן בחיינו הלאומיים נבחנת, אל מול קבלה זו של אלוקותו.
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", מלבד שיש בפסוק זה קבלת מלכותו יתברך, הוא נופח גם תקווה, כיוון שאין עוד מלבדו. האדם מתמלא ביטחון שהכל לטובה, וכשהערפל יתפזר, ודאי לו שזהו התוכן שיתגלה. קריאה זו ממלאת את האדם באמונה, והוא פועל בהווה חדור בתודעת חיים שכיוון שאין שליט מבלעדו, יש פירות לעמלו. יש ב"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" השלמה, כיוון שהטוב והרע שהאדם פוגש, הכל מאיתו ית', שהרי "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" . מהטוב האחד לא יצא רק טוב, ומה שנדמה כרע הוא באמת רק לטובה. כל העדר הוא לצורך הו-י-ה, וכל השחתה היא לצורך בניין ותיקון, כמ"ש "וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" .
כשהאדם אינו יודע כיצד לנהוג במצב מורכב, כשרגשותיו סוערים, והוא נפעל מדחף פנימי לא מבורר, הוא שואב הדרכה כוללת מפסוק - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". כשנדמה לאדם שפוליטיקאים הם המנהלים את חייו - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" משמש כנוגד דמיון חיצוני. כשהאדם חש הצפה של טוב וחסד, עליו להודות למקור כל הברכות - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". כשהאדם מרגיש חיסרון והדרך אינה בהירה לפניו - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". אם נצרך האדם למסור נפשו על קידוש ה', או להכניס עצמו לקשרי מלחמה - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" היא קריאה החוצה, אל האומה כולה על כל כוחותיה, וקריאה פנימה אל הנפש וכל כוחותיה. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" היא קריאה בקול רם, וקריאה חרישית המתרחשת דרך מעשים ודוגמה האישית. ב"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" יסוד האופטימיות הישראלית, שהרי אנו מושגחים תמיד. ע"י "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", שמו ית' קשור במחשבות וברגשות הלב ע"י התפילין, ובביתו של אדם ע"י המזוזה.
בפסוק זה מונח יסוד המחשבה הישראלית העמוקה שכוללת את הרוח והחומר כהו-י-ה אחת המתאחדת בו. לא ריבוי דעות, לא בחירת הרוב, לא תרבות זרה ולא יצר הרע, אלא "ה' אֶחָד", זהו התוכן שישראל מפרסמים בעולם. תוכן זה עתיד להתפשט בתודעת כל הגויים, כפי שאומר רש"י: "ה' שהוא א-להינו עתה, ולא א-להי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות "ה' אֶחָד", שנאמר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" , ונאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" .




הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: