ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


סידרת ה'קודש שבחופש' - חלק י': לעולם לא מאוחר מדי

נתן קוטלר


בשבוע שעבר ראינו שקיימת בעולם התעוררות תמידית לשוב בתשובה שלא נפסקת אף פעם הנקראת 'בת קול'. יש לכוון את עצמנו ל'תדר הנכון' של ה'בת קול', כדי לשמוע בתוך תוכנו את ההשתוקקות להיות טוב יותר ולסלול את הדרך לתיקון. הפעם נראה שהקב"ה מאמין בנו תמיד, גם כאשר אנו נופלים, ולעולם לא מאוחר מדי להתרומם.
לעולם לא מאוחר מדי
מסופר על ר' שלמה קרליבך שפעם איחר לעריכת חופה. אביו של החתן רתח מזעם וכשר' שלמה הגיע, הוא צעק עליו "הרב, אתה מאחר! אתה מבין זאת? אתה מאחר!" ר' שלמה נתן את הגיטרה שלו לאחד הנוכחים, החזיק בידי אביו של החתן וזעק מעמקי לבו "אף פעם לא מאוחר מדי! אף פעם!" דבריו של ר' שלמה יצאו מהלב ונכנסו ללב. מספרים שבמהלך הריקודים, אביו של החתן רקד בדבקות עם ר' שלמה כמו חסיד שמצא לעצמו רבי... (ע"פ הרבי מקרן הרחוב עמ' 181).
לעולם לא להתייאש
לעתים, כאשר האדם נופל בחטא, הוא עלול לאבד את האמון בטוב שבו ואת האמון שהקב"ה עדיין רוצה בו, שהוא אבוד ושאין לו סיכוי לשוב בתשובה. תופעה זו היא הסכנה הגדולה ביותר והיא עלולה לדרדר את האדם למצולות הייאוש ולשאול תחתיות.

ר' צדוק הכהן מלובלין כותב בספרו 'פרי צדיק' את הדברים הבאים: "וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו ביאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עוונך עד לשמים", ולכן מלמדנו ר' צדוק שלעולם אין להתייאש מתיקון "ואף מי שנכשל חס ושלום מה לא יתייאש מן התשובה וישוב אל ה' וירחמהו" (שמות פרשת זכור).

אחד החידושים הגדולים של רבי נחמן מברסלב הוא "כי אין שום יאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תנינא פרק ע"ח). קביעה מוחלטת זו היא "כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתייאש בשום אופן בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה" (שם).

בספר 'משיבת נפש' (א, נ) נאמר בשם רבי נחמן מברסלב "כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באיסור חס ושלום, כמו כן צריך להתחזק לעמוד בנסיון אם כבר נכשל חס ושלום ועבר עליו מה שעבר לבל יפול על ידי זה לגמרי חס ושלום". והרב קוק כותב "צריכים לצפות לטהרה ולקדושה ולא להתייאש ולא ליפול ברוח כלל בכל מה שיעבור, אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק" (יש לך כנפי רוח, עמ' קלט). והרי "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל - תאמין שיכולין לתקן" (ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קי"ב).

הסכנה הגדולה ביותר שעליה מתריעים ר' צדוק, ר' נחמן והרב קוק, היא נפילה לזרועות הייאוש. אם אדם נפל, עדיין ביכולתו להתרומם, ולעולם לא מאוחר מדי. אך כאשר האדם משכנע את עצמו ש"או הכל או לא כלום" אז המרחק ל"אם כבר אז כבר", אינו גדול והוא ימשיך וייפול.
לדון את עצמך לכף זכות
אחת התורות המפורסמות והחשובות ביותר בהגותו של רבי נחמן מברסלב ובפרט ב'ליקוטי מוהר"ן' היא תורה רפ"ב "אזמרה לאלקי בעודי", שצריך לדון כל אדם לכף זכות. החידוש של רבי נחמן הוא, לא לדון רק אחרים לכף זכות, אלא גם את עצמך: "וכן צריך האדם למצוא גם בעצמו. כי זה ידוע, שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל-דבר [=היצר הרע] להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס-ושלום, אף על פי כן אסור לו ליפול מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב..."

רבי נחמן אינו מדבר רק אל רגש התקווה והאופטימיות, אלא מבסס את דבריו בהיגיון, "כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב". ובמקום אחר כתב "אפילו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדיין יש לו תקוה לשוב ולחזור אליו יתברך" (ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי תנינא פרק ע"ח).

מסופר שפעם בשעת לילה מאוחרת רבי ישראל סלנטר ראה סנדלר שעמל על עבודתו לאור הנר שהלך ודעך. "מדוע אתה עדיין עמל והרי הנר עוד מעט יכבה?" שאל אותו רבי ישראל. הסנדלר השיב "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לפעול ולתקן". רבי ישראל התרגש ואמר "אם בגשמיות כך, כל שכן שברוחניות צריך תמיד לפעול ולתקן" (תנועת המוסר ח"א 358).
לתגובות: natanorot@gmail.com

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: