ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


שכל העובד עבודה זרה הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל

הרב יואב מלכא

פרק יא פס כח
וְהַקְּלָלָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֹת ה' אֱלֹֽהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָֽנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַֽחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם:

רשי
מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו': הא למדת שכל העובד עבודה זרה הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל. מכאן אמרו כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה:

הנחת היסוד של כל עבודה זרה - הבוגדנית בטבעה - היא שיש אפשרות להעביר את נקודת הכובד והשליטה מהממשלה האלוקית לממשלתו של נברא פרטי, יהיה אשר יהיה. וכשעל "כסאה" של הממשלה האלוקית "ישב רצון זר" הנה ישתנו על פיו כל פרטי הממשלה הקודמת לבלי הכר, כי הרצון הזר תולדות אחרות יש לו, מצומצמות ופרטיות כיוצא בו, וממילא לא יתכן שתולדותיו תהיינה מכוונות לדברי תורה שהם כולם יונקים מטהרת הרצון העליון, ונמצא ממילא ש"סר מכל הדרך שנצטוו ישראל". ודי שהודה ב"עבודה זרה" להחשיבה בלבו, כבר השפעתה המזיקה מתחילה ל"עַבֶּר" בקרבו המוני פִרְטי פרטים בוגדניים שמקץ ימי עִיבּוּרן יגיחו לאוויר העולם וימלאוהו "נביאי שקר" שכל תאוותם להרוג להשמיד ולאבד את "נביאי האמת" ולהדיח את ה' ממלוך. ונברא פרטי המבקש למלוך הרי הוא בחינת: "עבד כי ימלוך" שהרי הוא עצמו פרט המשועבד לכלל גדול ממנו, ואיך יהפוך לפתע עורו להחשב כלל?! אין לך "בן סורר ומורה" גדול מזה אחר שאכל טרטימר בשר להרבות תאוות חומרו ושתה לוג יין להסעיר רגשותיו ודמיונותיו ויצא מבית אביו ואמו לתרבות רעה לרעות בשדות זרים, "להתנשא ולומר אני אמלוך".
ואחד מתנאי החכם: זה היודע את מקומו.....






בדיחידוש
אשה בת 85 החלה לגדל "גראס" בגינת ביתה
שאלה אותה שכנתה: מדוע את צריכה לגדל "גראס"?
ענתה לה: הרי רק כך הנכדים יבואו לבקר אותי"...

אף שוודאי יש בדברי הקשישה לא מעט מן הגוזמא אבל מה נעשה והסטטיסטיקות של אחוזי הנוער המתנסים בסמים קלים גבוה כל כך.

כי במה תיקח זְקֵנה בת 85 את לב נכדה?? אם תאמר לו: "הקשב לי כי ב'ישישים חכמה' ו'אין חכם כבעל נסיון'," הנה יקשה לצעיר להבין יסוד זה של "מצטמקת ויפה לה" כדבלה שדוחים אותה לאיזה זמן לגג ולבסוף אין קץ למתיקותה. וכן הזִקְנה היא כיין מיושן שטעמו משתבח, כן היא אוצרת בקרבה נסיון חיים רב שמתיישן, מתיישב, ומשתבחות השגותיו ברבות השנים. אבל הלב הצעיר בעידן רתיחת דמיו ותסיסתו, אצה לו הדרך ולא יתן יתרון כל כך להשתבחות ההשגות ברֹב השנים וחליפות הזמנים וממילא יבקש לו עצה איך להתענג על פעולה ש"הנאתה קרובה" ותסעיר בו איזה חוש דמיון תאווה או מידה ש"שכרונה בצידה". והסם הוא מיוחד להשגות בוסריות אלה, ופעולתו דומה להולדה מחוץ לרחם שמוליד את השגותיו וחזיונותיו מחוץ לתהליך הוויתם החתום בחותמו של העמל המבורך וההדרגתי. ובמה תפייס הסבתא את נכדיה, האם בקציר ותנובת נסיון חייה שכולו חתום בחותם הנסיונות והסבל שהם שהביאוה לכלל מדרגה רשומה?! הלא "תקצר נפשם בדרך" לכן צפנה לה בגינתה חלקת "גראס" צנועה. "...ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" כשולחן הערוך לפני האוכל לאכול... ואולי בזה יתרצו להטות אוזן גם לסיפורי מעשיותיה משנים קדמוניות וייטב להם....

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: