ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: נח
פרשה נוכחית: לך לך
פרשה הבאה: וירא
 


פרקי תשובה ז' /אלון

-----

מסתובב בתחושה שהושלכתי. כיצד זה הרב שלח אותי לעשות את הבירורים שלי בעצמי, ללא כל עזרה מצדו, כאילו רק בי תלוי הדבר... איך אני לבד אוכל להתמודד עם השאלות והספקות הקשים שמתעוררים בי נוכח הרצון למצוא לעצמי מרגוע? וכך יצאתי מעם הרב בתחושה קשה בלא לדעת לאן בדיוק אני פונה עכשיו.
היום, כשאני מוצא בדברי הרב קוק זצ"ל אורות שמאירים לי את המחשכים, פותח את אורות הקודש וקורא "וכל מה שהאורה הפנימית והמקפת העליונה היא יותר נתבעת ברוב אמת מנשמתו של אדם, והוא מתגלגל הרבה בצער... עד שהצער בא לידי דכדוכה של נפש ממש, עד לכדי בחילה בחיים, ועד לידי התמעטות הכוח, וההתהלכות כצל בנטותו, ובכל זה לא יפנה אל רהבים", אני יודע בעליל שזה המקום שבו הייתי, אכן בחלתי בחיים. ו... כן. 'אני פניתי אל רהבים' ברוב ייאושי, עדיין חסר כלים לשים מבטחי בה'. ואני בוחר לשנות מסלול...
אני מוצא עצמי אורז את תרמילי הענק ויוצא עם חברי, שהיו בטוחים שנופי חו"ל ישיבוני אליהם. אף אני עצמי לוקח החלטה להתרחק מן הארץ, להפנות עורף אל קולות נשמתי המזעזעים את חיי ולהשקיע את עצמי בתענוגי הגוף. חירות אני מבקש, ולפיכך הוקל לי עתה ואיני צריך להתחבט ולשקוע עוד בצער שפוקד אותי. אשוב לחיי הרגילים מלפני אותה שיחה ראשונה שבה נתוודעתי אל הרב.
אני מתבדח עם חברי בדרכנו לאירופה ומחליט ליהנות מכל רגע ויהי מה. מתעלם מכל מצב רוח מדכדך שעלול להפיל אותי למחשבות כבדות, ומנסה לשכוח כל מה שחוויתי עד כה. אנו שוכרים רכב, ועם המפה שברשותנו מגיעים למקומות מרהיבים ביופים. אני מתלהב, אך מה מוזר, בתוך תוכי אני חש כי היופי הזה אינו ממש נוגע בי. מתהלך על אדמת נכר, ומרגיש מנוכר. מרגיש פתאום געגועים לארץ. לא מבין את זה. והרי פה אגמים ענקיים, מפלים גועשים, שרשרות הרים וצמחיה עוצרים נשימה, ובלבי נקודה קטנה בוערת ולא נותנת לי מנוח, ארץ ישראל הרחוקה והקטנה כאילו שולחת קויה המחבקים, וחושב כאילו אני רואה אישה יפה יותר מאמי, אך אין היא אמי... אולם אינני נכנע, נסחף אחרי חברי. עם ערב יוצאים לשתות בירה, קושרים שיחה 'חמה' עם המקומיים, אך עיניהם קרות, ואני אומר לעצמי כי זה רק נדמה לי... ונצמד להחלטה ליהנות מכל רגע. אך שוב ההנאה ממני והלאה. למה זה קורה לי? למה אינני 'חופשי ומאושר' כמו חברי? למה חושב כל הזמן על הארץ? לא מובן...
הפלאפון רוטט. אני מוציאו מכיסי ומה מופתע, גם מתרגש לשמע קולו של הרב, שביקש לשמוע איפה אני עומד, לאחר ששילח אותי מעל פניו לברר את עצמי. ואני מספר לו היכן אני, וכיצד ייתכן שאני רק חושב על הארץ... והוא כרגיל אינו נבהל, ממתין קמעא ומצטט לי מתוך הספר אורות "אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת א"י ולהוציא לפועל את עומק חיבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית..." אז אין הסבר אנושי. אני נרגש ונרגע. והוא עוד מוסיף כי כל מי שנמצא בחו"ל דומה כמי שאין לו אלקים.
כלומר... אני פתאום מבין, זהו שוב קולה של נשמתי שהוזנחה...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: