ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


התמודדות עם ביקורת (המשך ה"נישואין לא בשבילי....")

אסתר אברהמי

גבי (שם בדוי), רווק מבוגר, הגיע אלי, מתוך חשש שיפסיד גם את הקשר הזוגי הנוכחי, כמו תמיד. הוא רגיש מאד לביקורת ואינו מאמין שאפשר לחיות בזוגיות באהבה ובשמחה. גילינו, שכתוצאה מהתייחסותו לביקורת, הוא מותש, מרגיש צורך לנוח ולא מקדם את חייו . בנוסף, אינו מאמין שיש לו מסוגלות זוגית.
צעדיו של גבי, נשמעו בטוחים כשנכנס לחדר. כשהתיישב בכורסא אמר: "האמת, חשבתי שלא אמשיך להגיע, כי לא האמנתי בדברים האלה. אלא שבסיום הפגישה הראשונה, ראיתי שקלטת את הקשיים שלי ואמרת אותם מבלי להטיח בי, כמו שאחרים עושים לי".
"אני שמחה לראות אותך שוב ומעריכה מאד את הכנות שלך. אני מבינה שאתה מאד רגיש לביקורת..." גבי הנהן בראשו ואני המשכתי. "נראה לי, שרגישותך משפיעה על הקשיים הנוספים שהצבענו עליהם בפגישה הקודמת: הצורך במנוחה וחוסר אמון עצמי.
התייחסותך לביקורת הסביבה כלפיך, נוטלת ממך אנרגיות ועקב כך אתה מתעייף ונזקק למנוחה. למראית עין נראה, כאילו אתה מחפש נוחות בחיים, ואז הסביבה מעירה לך שאינך לוקח אחריות על חייך. כתוצאה מכך, נראה לי, שאתה מפנים את הביקורת כלפיך ועם כל ההתנגדות שלך (שגם מוציאה ממך אנרגיות), אתה כנראה מאמין למה שאחרים חושבים עליך. כך אתה מוצא את עצמך ללא מוטיבציה וללא אמונה במסוגלות שלך ליצירת זוגיות. האם הפרשנות שלי נכונה לך?"
"פעם ראשונה אני שומע ניתוח כזה שנראה לי הגיוני. באמת, הרבה פעמים אני אומר לעצמי שעכשיו אני מסתער על כל החלומות שלי. אבל מהר מאד מתעייף ולא מאמין שאני בכלל מסוגל. אח"כ אני כועס על עצמי ולא עושה כלום."
"זאת אומרת, שאולי המבט שלך על החיים בכלל הוא ביקורתי. היות שאחרים מבקרים אותך, אתה מבקר אותם וגם את עצמך. תוצאת הביקורת היא לרוב כעס על הסביבה וגם על עצמך. כעס, הוא אנרגיה שחשוב לדעת כיצד לבטא אותו באופן שלא יפגע בזולת ובאדם עצמו. כשלא יודעים כיצד לנתב את הכעס, הוא יוצא או כאנרגיה שלילית על הזולת, או שהכעס מודחק פנימה והאדם מרגיש כקרבן. אחר כך גם נוצרת האשמת הסביבה והאשמה עצמית...."
ההוכחה למבט הביקורתי של גבי הגיעה מיד. גבי לא הבין אותי כראוי ונכנס לתוך דברי:"אני רואה שגם את מאשימה אותי שאני ביקורתי. אין מצב שמישהו בעולם יבין אותי??! כולם נגדי!" גבי זז בכורסא, כמי שמתכונן לקום וללכת. הרגעתי והסברתי שוב שייתכן שחייו התנהלו בתקשורת בינאישית ביקורתית ואין כאן האשמה אלא תיאור מצב, שמטרתו - מודעות לתהליך הפנימי שעובר עליו.
לאחר שגבי השתכנע בנכונות וכנות דברי, הסכים לשתף פעולה בבירור המקורות לגישת החיים הביקורתית. התשובה לכך לא איחרה לבוא. אביו של גבי היה אבא טוב לב ומרוב דאגתו לבנו, היה נוקשה וביקורתי, כדי שגבי יתנהג כפי המצופה ממנו. כילד, גבי התנהג על פי טבעו ולא סיפק את רצון אביו. אכזבתו של אביו, גרמה לגבי להתאכזב מעצמו ולהאמין שאינו מסוגל להגיע להישגים. היות שגבי העריך את טוב לבו של אביו, הוא הרגיש אשם ונעשה רגיש מאד לביקורת אביו בפרט ולביקורת בכלל.
עתה הבין גבי שכדי להגן על עצמו, הוא מחפש תדיר מי מבקר אותו, הוא מצטדק ומאשים ואינו פנוי נפשית ורגשית לגלות בתוכו את עוצמותיו ולהביט קדימה לבניין עצמי וזוגי. לאחר סימולציות תקשורתיות, התברר לו שבדרך זו גם הקשר הזוגי הנוכחי, עלול שלא להתממש לכדי קשר לנישואין.
בפגישות נוספות, עבדנו על גילוי הערך החיובי העצמי ועל קבלה עצמית כפי שהוא בכל שלב בחיים. גבי התנסה בסימולציות של תקשורת מקרבת וגם הצליח, מתוך אמון עצמי וידיעת אחריותו, על ביטוי נוכחותו במערכות יחסים.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: