בהכנות לכניסה לארץ” התורה מורה לנו כיצד לנהוג במלחמות למיניהן – מלחמת מצוה” מלחמת רשות” מלחמה בעמלק. מלחמת מצוה – כיבוש הארץ והגנה על העם והמדינה” כשמה כן היא” מצוה ככל מצוה אחרת שאנו מחויבים לקיימה במסירות נפש. התורה מדריכה אותנו כיצד יש לנהוג באויבנו ככתוב “כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם” (דברים כ א). מפרש רש”י: והיו בעיניך כאויבים” אל תרחם עליהם שאם תיפול בידם אינם מרחמים עליכם. וההולכים למלחמה צריכים להיות טהורים ונקיים מדברים רעים ככתוב “כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע… כי ד’ אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך והיה מחניך קדוש ואל יראה בך ערות דבר ושב מאחריך” (כג” י טו)
לעומת זאת מלחמת רשות” ככתוב “כי תצא למלחמה אל אויביך ונתנו ד’ אלוקיך בידו ושבית שביו” וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה” (כא” י-יא). רש”י מפרש” במלחמת הרשות הכתוב מדבר. דהיינו שהמלך רשאי לצאת למלחמה לכבוש ארצות אחרות” למטרות אינטרסנטיות שונות כפי שדוד המלך יצא למלחמה” למטרת הרווחה לעם.
מלחמת עמלק כבר אינה מלחמה לכיבוש הארץ או למטרה אינטרסנטית” אלא היא נגד שונאי ישראל שכל מטרתם לחסל ח”ו את העם היהודי” כמו בשואה שרצחו שליש מהעם רק בגלל היותם יהודים. ובמלחמה מעין זו נאמר “תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח” (דברים כה יט).
נכון לעכשיו” דורנו הוא דור של מלחמות. לא שאנו חפצים ויוזמים את המלחמות. אדרבה” אנו עם שוחר שלום מטבענו וחזון נביאינו הוא חזון השלום “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ידעו עוד מלחמה”. אלא שעדיין לא הגענו לאחרית הימים. אנו עדיין צריכים להיות חזקים מספיק כדי להרתיע את אויבינו ולנצחם במלחמה. כידוע” כוחו של הצבא אינו יכול להיות מושתת רק על נשק וציוד משוכלל” אלא ובעיקר על רוחם של הלוחמים ועל האמונה וההכרה בצדקת המלחמה. אויבינו מנהלים נגדנו תעמולת כזב שמטרתה לרפות את רוחנו ולערער את אמונתנו בצדקת דרכנו ובצדקת קיומנו. כנגד תעמולה זו ומול חולשתם של אותם אנשים שנחלשה אמונתם בזכותנו על ארץ חיינו – מוטלת עלינו החובה לחזק את רוח האומה” על ידי שנלמד להכיר ולהבין את דורנו כחוליה בשרשרת הדורות שהיו ושיהיו. נלמד להכיר שעם ישראל הוא אורו של עולם בגלל מהותנו” זהותנו וייעודנו. ומתוך כך נתחזק וננצח את אויבינו ויתקיים בנו המאמר הנצחי: “נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם”.
בציפייה לישועה השלמה