הכניסה לכנסייה בלונדון זעזעה אותי כל כך” שבו ברגע שברחתי משם גמלה בי ההחלטה לשוב לארץ. בלי שום שהות” הקדמתי את הטיסה” ארזתי את חפצי ונפרדתי מחברי שעוד ביקשו להמשיך בטיול. הרגע המכונן שבטיול הזה היה בדרכי חזרה” הייתי במרומים” כאשר נגלה לעיני נופה הזעיר של ארצנו שהלך וגדל והרחיב את לבי. ידעתי בוודאות כי לכאן אני שייך. בני משפחתי הופתעו לראותני בלא שום הודעה מוקדמת” על אף ששמחו לבואי ניכר בם חשש מה” ואני ידעתי כי החשש שלהם אכן מבוסס… חשתי געגועים לשיחות עם הרב” נטלתי את מפתחות המכונית ונסעתי אל בית המדרש” ומה רבה היתה אכזבתי שלא מצאתיו. אמר לי אחד הבחורים כי יצא לנפוש עם משפחתו. ולי לא נותר אפוא” אלא לחכות.
נברתי בספריה שבבית” ומצאתי ספר תנ”ך ישן ששימש אותנו לבחינות בגרות” ובעודי פותח אותו אני נזכר בשיעורי התנ”ך בבית ספר. אהבתי את סיפורי התנ”ך” אבל לא הבנתי מעולם מה לי ולהם. זוכר שתמיד שאלתי את המורים מה האמת בסיפורים האלה” אם יש בהם אמת בכלל” ואם לא” אז למה מלמדים אותנו” ואם כן אז מה המשמעות לגבינו. כל המורים לתנ”ך” בלי יוצא מן הכלל” מעולם לא ידעו להשיב לי תשובה ברורה וחד משמעית אם יש אמת בתוך ה”יצירה הספרותית” הקרויה תנ”ך. כן היו בה תקבולות” מטאפורות” אקרוסטיכון ועוד כל מיני מילים חכמות ששלא ממש זוכר- אלו הרכיבו את היצירה הספרותית הזאת והם עיקרו לה גם את מעט הסימפטיה שרחשתי למקצוע הזה. ובכלל” אם ‘חשדתי’ לרגע באמיתות הסיפורים שמעידים על איזו ישות שמכוונת את העולם” הרי מיד היה החשד הזה מתפוגג לנוכח כל חצי הביקורת” ביקורת המקרא” שקעקעה את כל אושיות הכתוב” שמצאה לכל תופעה הסבר מדעי. שמצאה סתירות בכתובים” שהפקיעה ממעמד הר סיני את מתן תורה ומסרה אותם לחוקי חמורבי ועוד ועוד… אני פתאום מבין שאת כל הכתוב מנסים להסביר בכלים אנושיים” מוגבלים! והרי בתוכי מזדעקת האמונה הוודאית בקיום אלוקים שנתוודעתי אליה לאחרונה” ואם אמנם התורה כפופה לשכלנו ולהבנתנו הטבעית” אזי היכן כאן אלוקים?! מה החידוש אפוא באמונה?!. די לי בשעבוד בלעדי לשכל שלא הובילני עד עתה לשום אמת מוחלטת” בלימודי הפילוסופיה בעיקר” והביאני למקומות חסרי מוצא מדכאים שאינני מוכן לשוב אליהם. אניח אפוא את שכלי בצד לעת עתה” כיוון שהוא מוגבל. ועתה אני פותח את הספר ברטט ומחליט שמכאן ואילך אני עומד לקרוא את הכתוב בעין אחרת” בעין נשמתי” שלמדתי להקשיב לקולה לאחרונה” ולא בעין שכלי. היום אני יודע בבירור מה נכונה היתה אז החלטתי” כמו שכותב הראיה קוק “לא על המחשבה לבדה יחיה האדם” כ”א על המהות הנשמתי שלו” שאותה צריך לשמור מכל משמר. והיא מתת אלקים היא” ונשמרת היא בשמירה אלקית דוקא. שמור מצוותי וחיה”.. וכך במשך שבוע ימים אינני זז מחדרי” מנסה להתרכז בקריאת התנ”ך” אך לצערי אל אף שמנסה להתעלם מן הקולות שעולים מן ההגיון האנושי הפשוט שלי” ומן השאלות הקשות שמתלוות אליו” אינני מצליח” ומחליט לרשום לעצמי את כל השאלות בלא לתת להן לעכב את המשך קריאתי. אני מצפה לשובו של הרב בכליון עיניים…
פרשת: מידע לא זמין עבור המיקום והתאריך המבוקש | (ירושלים)
תפריט
