ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


רש"י מן הפרשה

הרב יואב מלכא

רש"י מן הפרשה
דברים פרק כ"ו א,ב

(א )" וְהָיָה כִּֽי־תָבוֹא אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַֽחֲלָה וִֽירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּֽהּ:
(ב)וְלָֽקַחְתָּ מֵֽרֵאשִׁית כָּל־פְּרִי הָֽאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵֽאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָֽלַכְתָּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָֽׁם":

רש"י
"והיה כי תבוא וירשתה וישבת בה:
מגיד שלא נתחייבו בבכורים
עד שכבשו את הארץ וחלקוה":

יקרה היא לאדם "ראשית" ביכורי פרי אדמתו, בה רוכזו מיטב כוחותיו, כשרונותיו ותקוותיו. והנה, עתה כשהיא לפניו "כתאנה בביכּוּרה אשר יבלענה איש בכפו", נפשו יוצאת להתענג על צוף מיתקה אחר שצמחה בשדהו - נחלתו ואחוזתו שהובדלה עבורו בייחוד, אחר "כיבוש וחלוקה" - וכמה טרחות טרח בה עד שהעלתה לו אדמת הארץ הטובה את ביכורי ז' המינים שנשתבחה בהם. והנה דווקא בשעה זו, כשהחקלאי הישראלי כה אדוק בזיקת בעלותו על "ראשית" זו, דווקא אז יצטווה להוציאהּ מרשותו ולהוליכה לרשות גבוה?! מה זאת עשה לו האלוקים ככה?!. אבל יתכן שדווקא אז, בתוקפה של הרגשת הבעלות לנוכח ראשית פרי אדמתו, טמונה סכנה גדולה כי משתתפים בהרגשת עונג סוערת זו הרבה כוחות נפש טבעיים, ואלה הכוחות "נחליהם תמיד מכוונים וזורמים אל ים האנוכיות" ומטפחים בנפש האדם הרגשת בעלות בלעדית על פרי טיפוחיו, ולא יעלה על דעתו להכיר ולהודות בחלקו של אחר על מפעלו זה, ידחיק יכחיש ויתעלם "וירע לבבו מִתֵתְּ" לו איזה אחוז ומנייה על "ראשית" פירות מפעלו. כי זו היא "שעתו היפה" של יצר לב האדם לאטום עיניו וליבו מלחקור ולהתבונן יפה בשרשרת הסיבות שהביאוהו הלום, ויחשוב שהוא ראשית המפעל ואחריתו. "אני ראשון ואני אחרון אני אני הוא". ומהי דרך חינוכו? יניח בטנא את ראשית פרי אדמתו, יעלנו אל מקום המקדש, ובאזני הכהן איש הרוח יודה שמאמין ומכיר הוא שמיד ה' ניתנה לנו הארץ ונחלתו בתוכה. אז יקדישנה הכהן על גבי המזבח ובעל ה"ראשית" יפצח ב"מקרא ביכורים" שכולו נאום גלגולי האומה הישראלית, עד שבאה לכלל ישוב בחסדי ה'. רק כך תכּה על קודקדו ההכרה שראשית חביבה זו, שאליה הוא כה עורג, שייכת היא בראש ובראשונה ל"ראשית" כל המפעלים יתברך שמו "שאין ראשית לראשיתו". וידיעה אמונית זו בצירוף השתדלותו האנושית המבורכת של הבעלים לא תיתן עוד פתחון פה ליצרו להסיתו ולהדיחו למחשבת גאווה של "אני ואפסי עוד". ולא יהיה מתק פירות ז' מינין שנשתבחה בם הארץ בפיו כ"עושר השמור לבעליו לרעתו" חלילה. ולא יהפוך: עוֹשרו רִישְעו, ולא - עוֹנְגוֹ נִגְעוֹ.

אדם נכנס לחדר שירותים (במחילה מכבודכם) אך לרוע מזלו שכח לשאת עמו את ה"אייפון" החביב עליו כל כך... כשיצא אמר לחברו: מסתבר שיש 32 מרצפות ו-156 ריבועים בגליל נייר הטואלט.
****************

מי ש"דם תרבות" האייפון כבר זורם בעורקיו, עיניים גדולות יש לו ונפש רחבה כּשְאוֹל הדורשת להשליך אל תוכה, להזנותה ולהזינה בשפע של גירויים, כי לא תוכל "לעמוד על דמה" רגע אחד להיות שרויה ב"ריק מבורך" של התבוננות פנימית, שיש בכוחה לברוא עולמות - ברוח נשמת אפה ובכוח צלם אלוקים שבקרבה (רק ישתדל לברואתם מחוץ למקום הטינופת!!). נפש כזאת, אם לא ימצאו לה שלל הגירויים שהאייפון מציע לכל דורש, כבר תִמְצא עצמה במצוקה קיומית עמוקה של חוסר מעש מַשְמִים, ומוחו מֶזֵה הרעב של המכור יתור לו בחוסר מנוחה אחר מזון חליפי יהא אשר יהא.
"ובְּאֵין ציפור שיר, גם זרזיר זמיר". ויתרצה אף בפעולה חשבונית כפייתית וסתמית המביאה לפניו את חשבון מרצפות תא השירותים וסך ריבועי גליל הטואלט. מחויב הוא "להשליך אל בטנו" דבר מאכל כלשהו אף מבלי לדקדק על ערכו החוויתי פן רעב מוחו יעבירנו על דעתו. כדוגמת בטן רעבה שכבר החלה מפרישה מיצי קיבה הדרושים לפעולת העיכול ואם לא ישליך לתוכה מיד דבר מאכל יעכּלו המיצים את בשר קיבתו שלו ויחלה בכיב מכאיב ומדמם.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: