ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים

פרשה נוכחית: האזינו
 


רשי מן הפרשה - פרשת וילך

הרב יואב מלכא


וילך פרק לא


(יב) הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

האנשים. ללמוד: והנשים. לשמוע: והטף. למה בא, לתת שכר למביאיהם: (רש"י)

ג' שלמויות מרכיבות את שיעור "קומת הענק" של הפרט והכלל הישראלי:
האחת כשרון השכל והלימוד, מתנת ו"פקודת משאו" של הגבר הישראלי. וברכתו היומית: "שלא עשני אשה", לזה בעיקר היא מכוונת על שנפלה בחלקו הזכות לשאת בעוּּלוִֹ המענג של עמל התורה: "האנשים ללמוד", שהלימוד הוא עיקר תושב"ע באמצעות כוח השכל ומגעו הבריא והמפרה עם הכתוב. אז הוא מוציא הבנות מכוונות לאמיתתה של תורת אמת ו"טוב לגבר שישא עול לימוד זה מנעוריו" כדי שיורגל בו. ויגיעת שכל זו, דרכו של איש היא ולא דרכה של אשה.
שניה לו היא "טבע קדושת ישראל" שמִשְכּנה בנפש האשה הישראלית. "אשה מה היא אומרת? ומה עיקר שירת חייה? "ברוך שעשני כרצונו" - שנעשתה ממש בתבנית הרצון האלוקי שאת תוכנו היא מוצאת מן המוכן בקרבה והופעתו אינה תלויה בעמל השכלי אלא היא "זבה מאליה" ושופעת בחדרי נפשה. והיא הנקראת "תורת אמך", שגם אם נחלשה מעט, די לה לאשה "לשמוע" פשטן של דברי תורה, ומיד טבע זה יתעורר בהדרו "נשים לשמוע". כי טבע זה אינו צריך כי אם הערה קלה ליקיצתו כציפור המתרוננת בשיר מיד עם בקיעת השחר ואינה צריכה לאור יום מלא. ואם היה טבע זה נחלש או נעדר חלילה ממכלול השלמות היתה יגיעתו השכלית של האיש ותנובת עמלו מרחפת מעל הנפש ולא מתיישבת בה. אבל עתה, כשקדושה טבעית זו "מלוא נפש האשה כּבוֹדה", כשזיווגם עולה יפה, השכל מוצא לו קרקע השתרשות נאותה לשתול השגותיו הבאות ממקורה של תורה, ותולדות זיווג שכזה אין להן קץ. "אשה מזרעת תחילה יולדת זכר..."
ושלישית להם היא ה"סגולה" הישראלית שהיא קודמת לקודמותיה קדימת זמן ואיכות, שהיא שורש להן. ממנה יניקתם ושכלול גמר צורתם והיא ניכרת ונזכרת בעיקר ברך הנולד יונק בן יומו, ה"טף" שאין בו כלל מעניין הבחירה אלא סגולת יוצרו בלבד. "והטף למה בא? לתת שכר למביאיהם"!!! כי הטף, הוריו מולידיו הם הצריכים להכיר סגולתו הצפונה, ואמונתם זו היא הגורמת להם להביא הטף למקום שקול תורה נשמע וזהו גופא "שכר מביאיהם" - שהכירו והאמינו שלא לחינם נשאו עריסתו למעמד ההקהל, שהרי אינו בר שמיעה כנשים ולימוד האנשים. וכן נאמר על רבי יהושע "אשרי יולדתו" שהיתה מביאה אותו אמו בינקותו לבית המדרש וקול דברי תורה לחשו על "אוזן סגולתו" את לחישת קדושתם. ומזה התפשטה סגולתו בהמשך והתלבשה גם בשאר הכלים והשיג בם לימים שלמות גדולה מאד.


בדיחידוש
אדם אחד ביקר במוסד לחולי נפש ושאל את המנהל באיזה אופן הם מחליטים מי זקוק לאישפוז?
"פשוט מאד", ענה המנהל "אנחנו ממלאים אמבטיה במים ומציגים לפניו שלוש אפשריות ריקון: בכפית בספל ודלי...."
קפץ האיש ואמר: "נו ברור שאדם בריא ירוקן בטח בדלי!"
"לא", אמר לו המנהל, "אדם נורמלי ישלוף את פקק האמבטיה. תרצה חדר עם חלון הפונה לנוף?"
--------------------------------------------------------------------

"חולִי הנפש" עיקרו וסימנו המובהק הוא רישומה של מכת הסנוורים המונעת מן האדם להכיר את הדרך הפשוטה והישרה לפתרון בעיות, ולהעדיף על פניה דרכים עקלקלות וסבוכות שאחריתן תוגה:
"עֲמַל הַכְּסִילִים תְּיַגְּעֶנּוּ, אֲשֶׁר לֹא יָדַע לָלֶכֶת אֶל עִיר" (קהלת י טו). כי באמת אם לא היתה נפגמת ישרות האדם היה מוצא מיד דרך פשוטה לכל תהיותיו: "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז כט).
וזו עיקר תוקפה של קללת הגלות: "וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה וְלֹא תַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ עָשׁוּק וְגָזוּל כָּל הַיָּמִים וְאֵין מוֹשִׁיעַ" (דברים כח כט).
שאפילו באור השמש יאבד דרכו וימשש בידיו כעיוור באפלה. וכל כך נסתבך האדם בחשבון עולמו עד שבשכרותו עולם נראה לו כמישור.
ואמר ר נחמן: "עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר פשוט, יהיה חידוש גדול כמו הבעש"ט".
אך מאז חטא אבינו הראשון כל כך נסתבכו הדברים עד שצריכים כבר ל"ריבי ריבוא" פלפולים כדי להתיר סבכי המציאות שנטוו במשך דורות בדמיונו של האדם. ומי הוא היכול להתפאר שאינו בורר לו מפעם לפעם "כפית" כדי לרוקן את מי אמבטיית ספקותיו, ולעיתים בורר לו "ספל", ולעיתים רחוקות עוד יותר יברור לו "דלי", ומתי מעט יחכמו לשלוף את פקק האמבטיה ולהניח ל"כח הכבידה" לעשות מלאכתם בלא עמל. והתורה מכרזת: "מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ" (משלי ט ד).
כי זו באמת מאמרה ודרכה של תורה שקרויה "דרך", ומורה לאדם "חסר חכמת הלב" דרך הפשוטה והשורשית לפתרון הבעיות כולן, אף שיכבד עלינו לעיתים לקיים עצותיה כי נסתבכנו בדמיונותינו ורגלינו נכשלות זו בזו. "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי" (תהילים יט ח).


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: