ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


תמימה.

הרב אייל ורד


הנה מגיע לסיומו חג סוכות וכולנו ניכנס אל רצף שמחה וריקודים של שמחת תורה. ובראש השירים המושרים והנרקדים יעמוד ללא ספק השיר 'תורת ה' תמימה' ועוד פעם 'תורת ה' תמימה משיבת נפש,' וחוזר חלילה וכל המרבה הרי זה משובח.
מה משמעותה של תמימות זו. באיזה מובן התורה היא תמימה ומה ההשלכות אלינו?
ננסה להאיר שלוש נקודות שבסופו של דבר מתחברות כולן.

תמימה - שלמה.
תורת ה' תמימה, הכוונה - שלמה. המפגש שלנו עם התורה תלוי בזה שנקבל אותה בשלמותה. על כל חלקיה. אלו המובנים לנו ואלו שפחות ואלו שכלל לא. אחרת זה כבר לא תורה, אלא בחירת בשר ודם מה מתאים לו ומה לא. התורה היא שמימית ועל כן מחייבת על כל חלקיה, האמוניים וההלכתיים, הגדולים והקטנים. מי שרוצה לפגוש את התורה, צריך להיות מחויב אליה בשלמות, לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, לחוש את העול שבדבר עוד לפני התחושה הנעימה והמחברת, ' ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד' נאמר על שבט יששכר לומדי התורה. סבל ועבודה שנובעים כולם מקבלת עול. תמימה לשון שלמה.

תמימה - מהתחלה.
בשם מורנו הבעל שם טוב יש תורה על הפסוק שלנו. תורת ה' תמימה, למרות אלפי השנים שלמדו אותה, חקרו אותה, גילו כביכול את צפוניה, כתבו והדפיסו ביארו והרחיבו, עדיין נשארה התורה כביום נתינתה, בתולה ואיש לא ידעה, תמימה ללא כל חסרון.
התורה אם כן היא אין סופית, ובשורשה היא בלתי מושגת לנו כלל וכלל. אנו זוכים להיפגש עם הלבושים בצורה כזו או אחרת, אך השורש, הנקודה הפנימית נשארה חתומה ותמימה 'מאוד נעלמה מעיני כל חי'.
כשאנו לומדים תורה, או רוקדים עם החפצא של ספר תורה, צריך לדעת שאנו רק נראים כאוחזים. אך הארון הוא נושא את נושאיו, והאין סוף רק מתגלה בסוף, אך הוא נשאר הרבה למעלה ממנו.
הדברים אמורים בעיקר כלפי הכוונה בעיסוק בתורה, כוונת הלב, התפילה לפני, שנזכה לכוון כמו שצריך, שנזכה להבין, שדברי תורה ייחקקו בליבנו ובלב ילדינו, שהאין סוף יגע גם בנו, יחסיר לנו פעימה בלב, וישלח אותנו, מלאי געגועים לתוככי האותיות, לחפש שם משהו שאיבדנו, שהיה בנו, וכעת הוא מסתתר, מחכה שנפגוש אותו מחדש, הפעם מתוך מאמץ ועמל.

תמימה - תמימה.
אנחנו חיים בתוך תרבות מערבית. אינני מדבר על תרבות החומר או הצריכה שאנו בתוכה, אלא על דברים עמוקים יותר. כל צורת החשיבה שלנו היא מערבית, ביקורתית ליניארית. ובאמת צורת חשיבה זו הביאה לאדם הישגים רבים. הטלת הספק, השאלה 'מי אמר?', הבחינה המחודשת, כל אלו גרמו לברזל לצוף ולעוף, מה שהיה נראה רחוק מאוד מן הדעת לפני זמן מה. זוהי הקדמה, זוהי צורת חשיבה שכולנו עובדים בסביבת העבודה שלה, זה העולם.
עד שמגיעים לתורה. כך נדרשת מיומנות אחרת. פה נדרשת תמימות. נעשה ונשמע. תמימות ילדותית שקודם כל מקבלת, מתפעמת מהפגישה עם הגודל, ורק אחר כך שואלת.
לא לחינם הרמב"ם מתחיל את הלכות תלמוד תורה מהחובה של האדם ללמד את בנו תורה, ורק אחר כך מחובת האדם עצמו ללמד את עצמו. הציר הנכון בקבלת תורה ובשמחה בה הוא מהאב לבן. הבן, מאמין בכל לבו לאביו, הרי אבא נתן לו את החיים, והנה כעת האבא גם מסביר לו את פשר החיים, את כיוונם ומגמתם, והדברים מתקבלים בצורה תמימה ופשוטה ונחקקים בנפש כמצע גידול בלתי מחיק.
גם אנחנו המבוגרים זקוקים מאוד לילד שבתוכנו, זקוקים לתמימות פשוטה ובהירה שמקבלת את התורה, ורק אחר כך שואלת שאלות.
התמימות הזו היא הרמוזה בדברי חכמינו במשנה באבות, 'הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש' הלומד ילד - הלומד כשהוא ילד, או שמא נאמר- הלומד יחד עם הילד שבו, המתפעל, התמים, האוהב באמת, בעל הלב הפתוח והרוח הנכונה לשמוע , להבין, ולקבל, הוא כלימוד על נייר חדש, שאין בו מחיקות וקשקושים קודמים.

וכמו ילדים, בלי כל קשר לכמות שלמדנו או שלא למדנו במשך השנה, לכמות הדפים שהספקנו ולאלו שהחסרנו, לשיעורים שהספקנו להגיע ולאלו שלא, ובכן בלי כל קשר לאלו, מיד שייצאו ספרי התורה, נתרגש מהפגישה המחודשת הזו. התמימות תגאה, נניף את ילדינו על הכתפיים, נחבק את ספרי התורה בידיים, גם הפה ינשק את הפרוכת העדינה, והאוזניים שומעות לאט לאט ובעצמה מתגברת את המילים היקרות כל כך ' תורת ה' תמימה , תורת ה' תמימה , תורת ה' תמימה משיבת נפש'.
חג שמח.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: