(מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
רשי
“כי לא דבר ריק הוא מכם. לא לחנם אתם יגעים בה” כי הרבה שכר תלוי בה” כי הוא חייכם.
דבר אחר: אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר” תדע לך שכן אמרו (בראשית לו” כב) ואחות לוטן תמנע” (שם לו” יב) ותמנע היתה פלגש וגו’ לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלואי ואהיה פילגשו” וכל כך למה” להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאוים להדבק בזרעו”
שני מיני קדושות נלמדות מדברי רש”י אלה. האחת קדושת האדם מישראל” וממילא בעת עיסוקו בתורה סוף סוף יאירו הדברים בנפשו כי “מין מצא את מינו וניעור”. ולעולם אל יאמר אדם מישראל: “מה העבודה הזו לי” עבודת עמל התורה” ועוד יוציא לעז לאמור: “לא מצאתי לנערה בתולים”” וכדברי אור החיים הקדוש על פסוק זה” שלדעתו הרחבה מוסב הוא על לומד התורה מתוך הרגשה נוכרית וחוסר שייכות” וממילא מגלה בה פנים שלא כהלכה ובמומו שלו יפסלנה כאילו אין לה בעיניו עניין חוזק ונאמנות חלילה.
על זה צווח הכתוב: “כי לא דבר ריק הוא מכם” ולא לחינם אתם יגעים בה “כי היא חייכם” ונשמת אפכם.
וקדושה שנייה היא קדושת התורה שאור אין סוף מתמזג ומתפשט בכלליה ובפרטיה עד שכל דבריה אין בהם דבר לבטלה. ואף סיפורי מעשיות שנדמה היה שתוכנם הוא סתמי ולריק” ונראה היה לומר שלא נגה אור ה’ עליהם כמו נישואי תמנע לאליפז בן עשיו. הנה גם בגילוי זה שגילתה תורה אנו חשים את דופק הקדושה ומרגישים בו את פרכוסיה” ללמדנו” שכל כך נתאוו אף רשעי עולם להשיג איזו זיקה וקשר לזרע אברהם ויהי מה!!! וגילוי שכזה” ערכו לא יסולא בפז ללמדנו עד כמה נפש האדם בקרבת ה’ תחפוץ” אלא שעל פי רוב נסתבכו הדברים וחשק קדושה זו נעלם. אבל התורה שהיא היא עיני ה’ המשוטטות בכל” הראתה לנו ברור שפתחי הקדושה מפולשים הם” גם בנפשות היותר סבוכות שעיניהם נשואות אל קדושת ישראל: “לפי שאמרה: איני כדאי להיות לו לאשה(לעשיו) הלואי ואהיה פילגשו” וכל כך למה” להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאוים להדבק בזרעו”.
ולא דבר ריק הוא מכם.. אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו” שאין בו מתן שכר.
בדיחידוש
אני מאד נזהר בשעה שאני שוטף כלים” כי בפעם האחרונה ששברתי כוס מצאתי את עצמי נשוי…”
(התעוררתי לכתוב דברי אלה בהשראת דברי תורתו המופלאים היורדים חדרי בטן” משכיות לב והיכלי מוח של הרב אליעזר קשתיאל שליט”א אותם שמעו אוזני בכינוס אהבה ואמונה בה’ תשרי).
אין להתפלא ששבירת הכוס בכיורו של האיש חוללה תמורה כה נכבדה וזימנה לו את זיווגו מששת ימי בראשית. “שבירת כלי” היא לעיתים “מלאכת מחשבת” של “מקלקל על מנת לתקן” שיש בכוחה להעניק לאדם את היכולת הנפלאה של “מלך פורץ לו גדר”” שסימנה המובהק הוא – תעוזתו ה”מלכותית” של האדם הנברא בצלם אלוקים להעתיק עצמו מנוקשות מגבילה לגמישות מכילה ומקדמת “”לשבור את כלי”-ההרגלים הנוקשים והמגבילים שהוא עצמו יצר” ולהעבירו למרחב חדש של אפשרויות התפתחות שעינו לא שזפתן מעולם ואף לא עלו על דעתו.
והנה כששבר איש זה את הכוס בכיורו כבר בא לידי אותו זעזוע הכרתי מבורך” והשתחרר מלפיתת הקבעונות המחשבתיים וההרגשיים שהזינו את מעמד רווקותו ונפתח לו פתח כפתחו של אולם לקבל בת זוגתו. וטעם יפה יש לפי זה למנהג שבירת הכוס תחת החופה” להורות שאף לאחר שנשא אדם אישה ושבר את כלי הרווקות לרסיסי רסיסים” צריך לדעת שחיי זוגיות יוכלו לשגשג יפה רק מתוך שבירה אחר שבירה של “מידות סדום” של “שלי שלי ושלך שלך יש אומרים זו מידת סדום”” שסופה שיבוש והשפלת “נשמת אפה” של הזוגיות מן המעמד המבורך של: “טובים השניים מן האחד” ל”תובעים השניים מן האחד”” היינו שלבסוף עוד יהיו מלאי תביעות זה על זה וסופם “טובעים השניים מן האחד” כשיגררו זה את זו לתהום ומצולה שאין לה סוף. וזה האיש שראה שסוד המהפכה טמון הוא ב”שבירת הכלים” החיובית “רחב לבבו ופחד” כי מחד גיסא ראה ברור איך מפעל השבירה עקר ממש את הרגלי הרווקות שלו והצדקתם המנומקת בק”ן טעמים ואמתלאות ופינה מקום לתמורה ושינוי ועל זה “רחב לבבו”. אבל מאידך יצר ליבו הפחידו פן ישבור עוד ועוד כלים מכלים שונים” יניח הרגליו המחניקים ויפליג לגילויים חדשים כי אז מה יישאר לו מזהותו הישנה שאליה הורגל כל כך?! לכן באים הדברים בערבוב רגשות שכזה” כי אף ששמח בזיווגו מתיירא היה פן ישתנו חייו ללא הכר אם יתמיד ב”מלאכת המחשבת” של השבירה המבורכת הזו ומי יודע לאיזה חופים מופלאים עוד יפליג וישאיר מאחוריו את מחוזות קטנותו ויכסוף אליהם לבוֹשתו??
“אני מאד נזהר בשעה שאני שוטף כלים כי…”
