ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


מקומם של ההורים בחיי הבוגרים, שטרם נישאו (ב')

אסתר אברהמי


כשיהודה ורעייתו רחל הגיעו לפגישה, הם נראו חדורי מוטיבציה לעבודה, שתקרב אותם אל בתם הבוגרת. יהודה אמר שהעביר לאשתו את המסר החשוב מהפגישה הקודמת, בנוגע לתחושת האשמה: "סיפרתי לאשתי והוקל לנו מאד. המחשבה, שכולם כהורים טועים ושלכל אדם יש תכונות אופי ייחודיות ובחירה, כיצד לקבל את טעויות ההורים, הורידה את האחריות הכבדה ואת האשמה, שחשנו כלפי הבת היקרה שלנו".
אמרתי ליהודה ולרעייתו, שדאגתם הכנה מלב אוהב ניכרת וללא האשמה והאחריות המיותרת, הם יתפנו לחשיבה חיובית ולעשייה נכונה יותר. שאלתי את יהודה, האם טענותיו שהיא חייבת להיפתח אליהם ותחינותיו שלא תתרחק מהם, הועילו ויצרו קשר טוב יותר עם הבת. רחל הגיבה ראשונה ואמרה, שהיא ביקשה מבעלה להקשיב לבת, יותר מאשר לדבר. "הוא כל כך דואג לה, עד שהוא דורש ממנה למלא את בקשותיו. אמרתי לו, שלדעתי, זה מה שמרחיק אותה מאתנו ובגלל זה, גם אני מפסידה אותה...". יהודה לא היה מודע לכך שדבריו היוצאים מלב אוהב, נאמרים ממקום של סמכות ודרישה, מה שלא מתאים לבת הבוגרת שלו.
הסברתי עוד, שבשלבים שונים של הילד, ההורות מקבלת ביטויים שונים. אינה דומה הורות לתינוק או לילד, להורות לנער/ה או לבחור/ה וכן הלאה.
תפקידנו כהורים, להתאים את עצמנו, להיות הורים לבוגרים , שמשמעותו: לתת כבוד ואמון לבוגרים ולבטוח בהם, שיגיעו לייעודם בדרכם שלהם, עם כל מה שהענקנו להם.
מערכת היחסים בין ההורים לילדיהם נלמדת גם מיחס אבינו יעקב ע"ה, שאמר לבניו: "ויאמר יעקב אל אחיו..." על כך מלמד אותנו רש"י בפירושו "משבגרו -קראם אחיו" (בראשית לא,מו).
הדגשתי, שכאשר הערות ההורים נאמרות מיוזמת ההורים ולא מבקשת הבוגרים, לרוב הן מרחיקות ואינן יעילות.
חשוב לדעת, שישנן הערות "שקטות" של ההורים שאינן מבוטאות בפועל, אלא בין ההורה לבין עצמו. הן משודרות כלפי חוץ והבוגרים חשים אותן. לדוגמא:
"עד מתי ישב בטל ולא יעשה משהו עם עצמו ..."
"מתי היא כבר תבין שהיא צריכה לצאת מהבית?"
"מתי תתבגר כבר... איך היא תצליח להקים משפחה בצורה כזו?..."
הביקורת המשודרת גורמת בדרך כלל לתחושת ריחוק והתנגדות. כך שבהערות הללו, ההורים מחריפים את הקשיים הניצבים בפניהם. הערות כאלה יוצרות תחושה שלא סומכים עליהם ולא מאמינים בהם. הם מרגישים שמקטינים את ערכם ועצמאותם (זה נכון לכלל הילדים הגדולים ולא רק לרווקים).
התוצאות עלולות להיות: א. שהבוגרים יישארו כפי שהוריהם משדרים להם.
ב. שיתרחקו מההורים כדי לקבל את ערכם בדרך אחרת. זה עלול להיות דרך חברים, שלא תמיד מתאימים, דרך "הביצה", או שהם חזקים דיים למצוא דרכים נכונות לבנייה עצמית.
במצב כזה, הקשר עם ההורים מתרופף, או מתנתק.
כדאי לזכור שכהורים הם עשו את המיטב שהם מסוגלים עבור ילדם. הבוגרים בוחרים את דרכם, מתוך מה שחוו בביתם ובחברה ומתמודדים עם קשיים שמזמן להם בורא עולם, כדי להצמיח את עצמם.
סיפרתי להם על מישהי שילדיה הבוגרים טרם נישאו. היא דואגת לכביסות, ארוחות, לאן יוצאים, מתי חוזרים... ועוד ועוד.
"שירות" כזה השאיר אותם קטנים, נתמכים, חסרי אמון בעצמם ובזולתם.
בפגישה, יצרתי סימולציות של שיחות בין ההורים לבין הבת. בפגישות נוספות, עבדנו על סמכות, שמתבטאת בלסמוך על הבת, על אמון ביכולותיה, על ליווי והכוונה, מתוך הקשבה לצרכים ולרגשות שלה. כמו כן, לפנות אליה בבקשה/הצעה, שמאפשרת לה בחירה ויצירת תחושת שותפות ואחריות הדדית, מתוך אמון, הבנה וקבלה, שכל אחד עושה את מה שביכולתו.
שניהם הרגישו כמי שעול כבד מאד ירד מעליהם.
במשפט הסיכום והסיום, שניהם הסכימו שבזכות הבת שלהם הם הגיעו לתפקוד הורי נכון יותר, שלא הכירו.....



מאמרים נוספים מעלון פרשת האזינו תשעט:
הבנים והאבות בסוכה - הרב דב ביגון
האם יש רוח הקודש בימינו - הרב שלמה אבינר
הרמב"ם ומצוות סוכה - הרב דוד לנדאו
טל, מטר וסוכה - הרב חגי לונדין
תמימה. - הרב אייל ורד
דירת קבע ודירת ארעי - הרב יורם אליהו
רש"י מן הפרשה - האזינו - הרב יואב מלכא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: