ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן. לפרשת בראשית

הרב זיו רוה

"וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'" . מכך שכתוב "מִפְּרִי הָאֲדָמָה" אצל קין, לעומת הבל שהביא "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן", דייק רש"י שמנחת קין היתה "מן הגרוע". דבר זה איננו ברור, אם מעצמו הביא את המנחה, שהרי לא היה מחויב, מדוע לקח מן הגרוע?
מובא בנתיבות שלום , שקין הביא מִפְּרִי הָאֲדָמָה סתם, ולא מפרי אדמתו, היינו שאסף מה שמצא, ולא הקריב דבר שעמל בו. הבל לעומתו הביא לכבוד ה' מן המשובח והחביב ביותר שבממונו, שעמל ויגע בו, "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". קין שלקח מכל הבא ליד, גם אם הביא פירות טובים, נחשב קרבנו לגרוע, כיוון שלא השקיע את מחשבת לבו במה רצוי להביא לפני ה'. לעומתו הבל בחר את הטוב ביותר, לאחר שנתן לבו כיצד תעלה מעבודתו נחת רוח וריח ניחוח לה' יתברך.
דומה הדבר לשני אנשים שמעבירים שיעור תורה. האחד, שהיה ספון שנים ארוכות בבית המדרש, משקיע מזמנו ומכין שיעור מובנה ועמוק. ואילו השני, דורש באופן אסוציאטיבי על אחד מן הנושאים שמצא בפרק, דברים מהגיגי רוחו והשקפת עולמו, בלא עיון בדברי חז"ל, ובלא עמל או בניין פנימי תורני. באופן כזה, הפרק מהווה קולב לתלות עליו את ה'אני מאמין' של הדובר ותו לא, שלעיתים אף מנוגד ממש לערכי התורה.
מסיפור קין והבל עולה עיקרון כולל לכל עבודת ה'. לא די בכך שהאדם מישראל ייתן מעצמו מנחה לה', הוא צריך לתת את היקר והחביב לו ביותר שבא מעמלו ומיגיעתו. אם אינו מקריב את מה שטבעו החומרי מתנגד אליו, גם אם עוסק הוא בתורה ובעבודה, הרי שעוסק במה שמשתלב עם טבעו ואיננו דורש התגברות על טבעו. להביא "מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן", פירושו להקריב מעצמו כוחות גדולים, מאמץ או ממון לכבוד ה', ואז תהא מנחתו מקובלת מלפני ה', "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ". ערך המנחה נמדד בטהרת חיבור לב האדם המשקיע בה, "רחמנא ליבא בעי", ולפי מידת השתדלותו של האדם כך תהא התקרבותו אל ה', ו"לפום צערא אגרא".
"כל עבודת ה' תלויה בתיקון המידות" , כיוון שהמידות הן בבחינת שורש. תולדות אין ספור תבואנה לידי ביטוי במצוות המעשיות מכל מידה מתוקנת או שאינה מתוקנת. לכן כותב ר"ח ויטאל ש"אין המידות מכלל תרי"ג מצוות, כי הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולן, ולפיכך עניין המידות הרעות קשה מן העבירות עצמן מאוד מאוד. ולהיותם עיקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצוות, ונמצא כי יותר צריך להיזהר ממידות הרעות יותר מן המצוות ."
הרב קוק זצ"ל, קושר את מהות הנצרות אל שורש קין, שנכנס לפולחן דתי בלא עמל וללא טהרת לב, ועם מידות נפש של רוצח פוטנציאלי, שיצאו אחר כך אל הפועל. "לא שעה ד' אל קין ואל מנחתו מפני הרשעה שהיתה בו אחוזה. אותו הרצח, שיצא אל הפועל אח"כ, היה גנוז וספון בכח גם בעת הבאת הקרבן מפרי האדמה, וקרבן זה תועבה הוא, הוא הוא המגביר את כל כח רע" . עם זאת, אע"פ שלא נתקבלה מנחתו, צריך היה לשפר להבא את מעשיו ולטהר לבו ולא להגיע לרצח. כאשר היצר הרע מפתה אדם לעבירה יותר מכוונתו לעצם החטא, רצונו בנפילת הרוח הבאה אחריו, שמביאה את האדם לרדת מטה מטה . אמנם עצבות איננה עבירה אך היא מביאה לכל העבירות, כשם ששמחה איננה מצווה, אך היא מביאה לכל המצוות. "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ". אחר שלא שעה אל מנחתו, אומר ה' אל קין, כי אף שנכשל בהבאת המנחה, יזהר שלא יוסיף ליפול עוד בכניעה אל העצבות, שורש הנפילות. "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב" כלומר אם תיטיב מעשיך, ותיטיב לבך במידת השמחה, "שְׂאֵת" כלומר, תתרומם ותתעלה ותתקרב אלי. דע לך שזהו ניסיון, שעל ידו תוכל גם להתעלות. "וְאִם לֹא תֵיטִיב" – תיכנע אל העצבות ותהיה נפול ברוחך, ככתוב "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו", דע ש"לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" – מסור אתה בידי הס"א ממש.
עבודה גדולה לכל אדם, שגם אם ח"ו נכשל, יתגבר ויחזק עצמו ואל ייפול אל תהום העצבות, רק יעודד את עצמו בתשובה ויישב דעתו בשמחה פנימית בנקודות הטובות שיש בו ובהצלחותיו. בדרך זו ישוב לעבוד ה' בדבקות בשמחה ובטוב לבב.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: