ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


מעכבי הנישואין - בחירה (א')

אסתר אברהמי

שרון, רווקה מתבגרת, הגיעה לפגישה, נחושה לעזור לעצמה. במהלך השבוע שחלף התמקדה בנושא האשמה, שעבדנו עליו בפגישה הקודמת: "לאחר הפגישה, נעשיתי מודעת יותר לכך שיש לי נטייה לבקר אחרים. הבנתי שגם אם אני צודקת, אני מתבוננת על הסביבה בעין ביקורתית. היו לי "הזדמנויות" רבות להאשים אחרים. תשומת הלב והמודעות עזרו לי "להינצל" ממאבקים חסרי תועלת, שבסופו של דבר אני סובלת מהם. אני עדיין עובדת על המבט, להכיל צורות חשיבה של אחרים ועל הקשבה ללא ביקורת. אמנם זה קשה, אבל זה שווה לי ".
שאלתי את שרון, מה היא מרגישה כשהיא חושבת על קשר זוגי. היא ענתה שהיא חשה בלבול ותסכול. "תראי, אני לא חיה בבועה, אני לא מנותקת ממה שקורה בסביבה שלי. אני בכוונה נמצאת בחברה מעורבת, במטרה להכיר, להיפגש, ומצפה לקליק שיווצר עם מישהו. האמת, זה לא קורה. כולם נחמדים עם כולן, מבלים, נהנים ואני מרגישה שהקשרים עקרים. יש לנו הכל ואין לנו כלום. הבלבול - כי כולם עם כולם, והתסכול - כי כלום לא יוצא מזה..." חשתי את הייאוש שבדבריה.
"אם כן, את עדיין נמצאת בחברה שאינה מביאה לך תוצאות". אמרתי.
"נכון. אבל אין לי ברירה. אני רוצה להגדיל את הבחירות שלי. כי אם אשאר בבית או שישדכו לי, איך תהיה לי בחירה?"
הבנתי משרון שאף שהיא מאפשרת לעצמה אפשרויות בחירה רבות, היא נותרת מבולבלת ומתוסכלת. בהמשך השיחה שאלתי אותה, אם היא יכולה להיזכר בתחושות תסכול ובלבול שליוו אותה במצבים שונים בחייה. שרון חשבה רגע קט ומיד ענתה:"כן, בודאי. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מתקשה לבחור... כשהייתי ילדה, בחירת הבגדים נעשתה ע"י אמא שלי, כי לא הצלחתי לבחור בעצמי. אח"כ התלוננתי ובכיתי שאין לי את מה שאני רוצה...". לאחר הרהור קצר, היא נזכרה, שגם בקניות אחרות היו מצבים כאלה. היא גם נזכרה, עד כמה התקשתה בבחירת האולפנא. אז, בדקה היטב מה הם היתרונות והחסרונות של כל אולפנא וכרגיל, לא הצליחה להחליט. כשהוריה החליטו בשבילה, היא כעסה והאשימה אותם על שאינם מתחשבים בדעתה וברצונותיה. שאלתי אותה, אם היא מוצאת מכנה משותף בין אז... לעכשיו. שרון חייכה חיוך של הבנה ואמרה: "הבנתי... מאז ומתמיד אני מתקשה לבחור, ובסוף מאשימה אחרים בתסכולים שלי... כנראה קל לי יותר להאשים את האחרים, מלהתמודד עם ההתלבטויות שלי.
הדגשתי שאנחנו לא עוסקים בהאשמות עצמיות, אלא בגילוי מה מעכב אותנו ובמציאת דרך לבנייה עצמית.
הצעתי לשרון לדמיין שהיא נמצאת בסופרמרקט ורוצה לקנות מוצר חלבי מסוים. עברנו ביחד על כל הסוגים שיש, על היתרונות ועל החסרונות שיש בכל אחד מהם. שאלתי מה היא בוחרת לקנות. היא אמרה, שעומס יתר של אפשרויות ומידע מקשה עליה להחליט.... היא קלטה, שריבוי אפשרויות אינו המתכון לבחירה מוצלחת של בן זוג. נוסף לכך, גם כשתבחר, היא עלולה להרגיש החמצה, בשל הפסד היתרונות באלה שלא בחרה בהם. שרון שקעה במחשבות ואחר אמרה: "אז מבלי להאשים את עצמי, אני מבינה שזה לא ריאלי למצוא באדם אחד את כל המעלות שאני רוצה, ללא חסרונות". אחר כך הישירה מבט אלי ואמרה בתסכול ובייאוש: "אם אפסיד מוצר חלבי כזה או אחר, זה באמת לא משמעותי. אבל לנישואין?... זה לכל החיים! זה מאד משמעותי וישפיע על כל החיים שלי. אז איך אפשר להתפשר?? או בכלל לבחור???"
התסכול של שרון נעשה עוצמתי יותר. מניסיוני, תסכול שמתגבר, עשוי להעיד, על תחילת הבשלות והמוכנות ליצירת שינוי. לכן אמרתי לה, שיש חשיבות רבה לשהייה בתסכול הזה. התסכול יגרום בעז"ה לשינוי המיוחל... בפגישה הבאה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: