ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


אלון / יב

-----

אינני מבין מה בדיוק קורה בתוכי. עד שהגעתי אל הרב הייתי בתחושה מופלאה של אמונה ודאית במציאות ה' כאן, אתי, ממש, אמונה שהאפילה על כל השאלות הקשות שעדיין כרסמו בי, אך משום מה לא הצלחתי לאחוז בה, כשקול ההגיון שוב החל להסתער עלי. כאילו אני חי בשני ממדים, האחד הוא השכל שאיננו נח לרגע, ולכל דבר הוא מבקש סימוכין, והכל צריך להתיישב בו בצורה מובנית והגיונית, והממד השני הוא כאילו חסר ממדים שאינני יודע כיצד לאחוז בו, הוא משהו שאין בו דבר עם השכל ויתרה מזו, גם 'משקיט' את שכלי וממלא את כל ישותי וגם מביא לי שמחה בלתי מוסברת.
הפעם, הרב ששמח לראותני לא הוביל אותי החוצה אלא הכניסני פנימה אל תוך בית המדרש לא לפני ששם לי כיפה על הראש כבדרך אגב. קולות ההמולה שעלו משם והיו בניגוד גמור לדרך לימודנו באוניברסיטה כאילו אמרו לי: שאל, התווכח, אל תוותר על שום קושיה...
התיישבתי ליד הרב והוא האזין ברוב קשב לכל הקורות אותי למן היום שהוא שלחני מעל פניו, 'לברר' את עצמי. ואמנם סיפרתי לו שלפחות למדתי לזהות את קולה של הנשמה... אולם מה מכאן ואילך? מה עם כל השאלות שטורפות לי את האמונה? הרב חייך את חיוכו החם, ואמר "אתה נמצא במקום טוב מאד". ואז החילותי שופך בפניו את כל השאלות הקשות שהציקו לי בעת קריאת התנ"ך, ואת כל השאלות ששאל אבי וששאלו חברי וששואלים סביבי תדיר, שאלות שמעלות את ספקותי, ואינני יודע מה להשיב לעצמי קודם כל... ואיך אני פותר את ה'פלונטר' הזה שבין השכל לאמונה. והאם בכלל יש לו פתרון...
הרב לגמרי לא התרגש. הוא קם ושלף ספר מן הספריה הענקית. ובנחת החל להסביר לי כי יש אנשים הלומדים במשך כל חייהם ואינם מגיעים למדרגת אמונה כזו שהגעתי אליה אני, עליהם נאמר "תופסי התורה לא ידעוני"...
ואז נכנס הרב לתמצית העניין. "אסור לנו לרתום את האמונה לשכל האנושי. השכל האנושי מניח הנחות ואז מבקש הוכחות, ומנסה למצוא הסברים ולא תמיד בהצלחה, אבל אנחנו, המאמינים, אנו מבקשים לדעת 'למה', מה התכלית של כל הנכתב בתורה, וזאת בתנאי..." הוא עצר לרגע את דבריו, נשם נשימה עמוקה והוסיף, "זאת בתנאי שאנו מקבלים על עצמנו את ההנהגה האלוקית האינסופית, הבלתי מוגבלת! וזאת בתנאי שאנו מקבלים בשכלנו המוגבל ששכלנו הוא מוגבל! השכל נברא על ידי אלקים ועלינו להכפיף אותו אל השכל האלוקי!... כלומר גם אם אנו רואים דברים סותרים ובלתי הגיוניים, אנחנו מבינים בשכלנו שבעצם איננו מבינים דבר, עלינו לבטל את דעתנו מפני דעת אלקים! ולזה צריך ענווה..."
ואז הוסיף הרב שלשם כך עלי לשבת וללמוד וללמוד...
"האם אתה רוצה בזה? האם אתה כבר מוכן לזה?" הוא שואל, ואני שואל אותו בחזרה, בהיסוס: האם אהיה חייב לקיים מצוות, כלומר... להיות דתי?...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: