שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא עָלָה בָּאוֹב וְהוֹדִיעַנִי שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יְנֻצַּח בַּקְּרָב” וַאֲנִי וּבָנַי נָמוּת.
פַּחַד נוֹרָא נָפַל עָלַי [1]. אֵינִי מְפַחֵד לָמוּת” אֲנִי מוּכָן לִמְסֹר אֶת נַפְשִׁי לְמַעַן עַם יִשְׂרָאֵל וְגַם בָּנַי מוּכָנִים לְכָךְ. אַךְ נְפִילַת עַמֵּנוּ בַּמִּלְחָמָה עִם פְּלִשְׁתִּים הִיא הַדָּבָר הַנּוֹרָא.
נָפַלְתִּי בִּמְלוֹא קוֹמָתִי אַרְצָה. כָּל כּוֹחוֹתַי עֲזָבוּנִי. גַּם לֹא אָכַלְתִּי לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה [1].
נִגְּשָׁה אֵלַי הָאִשָּׁה” בַּעֲלַת הָאוֹב :
– הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלְךָ וְהֶעֱלֵיתִי אֶת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא בָּאוֹב. גַּם סִכַּנְתִּי אֶת נַפְשִׁי” שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ [2]. “וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַּם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתְךָ” וְאָשִׂימָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם” וֶאֱכֹל [3]. אַתָּה חַיָּב לֶאֱגֹר כּוֹחַ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכְּךָ” וּכְדֵי לְהִלָּחֵם.
– לֹא. לֹא יָכֹל לֶאֱכֹל. לְאַט לְאַט.
אֲבָל הִיא הִמְשִׁיכָה לְהַפְצִיר בִּי” וְגַם הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אֶתִי הִפְצִירוּ בִּי מְאֹד” עַד שֶׁהִסְכַּמְתִּי וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַמִּטָּה [4].
הִיא הֵכִינָה לָנוּ בָּשָׂר וּמַצּוֹת” גַּם אֲנִי וְגַם אֲנָשַׁי אָכַלְנוּ” וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה [5].
אֲנִי מֵבִין שֶׁאִם לֹא אֵצֵא לַקְּרָב” לֹא אָמוּת בַּקְּרָב ” וְגַם בָּנַי לֹא יָמוּתוּ אִם לֹא יִלָּחֲמוּ.
אֲבָל כַּמּוּבָן אֵצֵא לַקְּרָב וְאֶלָּחֵם” גַּם אֲנִי וְגַם בָּנַי.[6].
———————–
1. שמואל א כח כ.
2. שם כא. מצוד”ד.
3. שם כב.
4. שם כג.
5. ויקרא רבה כו ז.