ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


מה אתה חושב על ההורים שלך?

הרב ליאור אנגלמן

מה קרה שם בין חם לנח שגרם לאבא לקלל את בנו, ולמען האמת את נכדו, "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו"? חז"ל מונים כמה אפשרויות מחרידות של פגיעות פיזיות שפגע הבן באביו, שהרי צריך מעשה נורא להצדיק קללה שכזאת. המעשה הזה ותגובת נח שבאה בעקבותיו חרצו גורלם של עמים רבים; עמי כנען יהיו ארורים. שם שיזם את כיסוי אביו בשמלה יבורך, וליתר דיוק יתגלה כאיש אמונה ולכן נח מברך "ברוך ה' אלוהי שם", ויפת יצטווה מעתה להידבק בהנהגתו הטובה של שם, כפי שעשה כשהצטרף אליו באותה שעה, "יפת אלוקים ליפת, וישכון באוהלי שם".
ואולי, כפי שמפרש הרש"ר הירש, חם לא פגע פגיעה פיזית באביו, לא "ריבעו" ולא "סירסו" כפי שפירש רש"י על פי הגמרא בסנהדרין, ואולי נוח בכלל שכב בבגדיו בתוך האוהל, ובכל זאת נגלתה ערוותו, כלומר נגלתה חולשתו, הוא שכב שם מושפל בשכרותו, באוהל נחבא מפני הבריות. וכאן הגיע חטאו הגדול של חם, שבוחר להתבונן באביו בשעת חולשתו, שבחר לראות את פגמיו, וממהר לקרוא לאחיו, שייחשפו גם הם לקלונו.
חם זכה להיות בן של אדם פלאי, נח איש צדיק תמים, שמצליח להתהלך את האלוקים במשך דורות רבים כשמכל עבר אנושות שהשחיתה את דרכה. חם יודע שמכל האנושות נבחר רק אביו להתחיל את האנושות החדשה, אבל הוא לא מוכן לשאת מבט אל אביו הצדיק ולהמשיך את דרכו. ברגע שגם אביו נגלה בביזיונו הוא עט על המציאה הזאת כמוצא שלל רב. הנה, גם אביו ככל אדם, וממילא הוא כבנו לא נדרש להמשיך לשאת לפיד של צדיק תמים, הוא יכול, כפי שאכן בחרו עמי כנען לעשות, להשחית את דרכיו ולעשות "כמעשה ארץ כנען".
השאלה מה אדם חושב על הוריו היא הרת גורל, והיא גוזרת את תפקידו. הגמרא ביבמות מבחינה לשונית בין פעולת "הירושה" שרלוונטית גם אצל גויים לבין המילה "נחלה" שמשמשת אצלנו. הרש"ר הירש מבאר שב"ירושה" יש ממד של נישול והחלפה, כשאדם בוחר להתמקד בערוות אביו ובחולשותיו הוא יורש, כלומר מנשל אותו, העולם שייך לצעירים והם ינשלו מתפקידם את הזקנים הכושלים. המילה "נחלה" מבטאת נחל, הדורות זורמים כנחל מכוח ההרים הגדולים ומקורות המים, הבן לא מבטל את מעשה אביו, הוא ממשיך אותו, רוחנית וגשמית.
כך בחר שם לעשות, "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם, וילכו אחורנית. ויכסו את ערות אביהם, ופניהם אחורנית ואת ערות אביהם לא ראו". בוודאי יש אפילו לאב רם ונישא כנח חולשות, אבל שם ומכוחו יפת בוחרים שלא להתבונן בחולשות, אדרבה, פניהם אחורנית, אל עברו המפואר של אבא שנבחר על ידי ריבונו של עולם להציל עולם מלא.
יש ילדים מוכשרים מהוריהם, צדיקים ויראי שמים, וכשאדם מתחמם מאשה של תורה, מתחמם ומתחמם, יש שהוא נעשה חם שרואה ערוות אביו, שכבר אינו יכול ללמוד ממנו דבר.
עכשיו אולי נכתוב את המשפט הזה מתחילתו, ברוח תפיסתו של שם - יש ילדים מוכשרים, צדיקים ויראי שמים - מהוריהם. בגלוי או בסתר כל כישרונותיהם וצדיקותם באו להם מהוריהם.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: