ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


סידרת 'הקודש שבחופש' - חלק י"ט: באהבה ובאמונה ולא בכפיה

נתן קוטלר


נתן קוטלר
תודה מיוחדת לאחי חיים אורי קוטלר על הרעיון הנפלא שלימדני העומד בבסיס מאמר זה.
השאלה: מדוע הסנהדרין הגלתה את עצמה?
חז"ל מלמדים אותנו שארבעים שנה לפני חורבן הבית השני, הסנהדרין הגלתה את עצמה מלשכת הגזית והפסיקה לדון דיני נפשות (סנהדרין מא, א). יש לשאול כיצד ייתכן שהסנהדרין הגלתה את עצמה והחליטה לצמצם את סמכויותיה מרצון?
התשובה מופיעה בדברי חז"ל במקום אחר "כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלי למידן [=כיון שראו שמרובים הם הרוצחים ולא יכלו לדונם], אמרו: מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא ליחייבו [=אמרו: מוטב שנגלה את עצמנו ממקום למקום כדי שלא נחייבם בדיני נפשות]" (ע"ז ח, ב).
אך יש להמשיך לשאול: אם תופעת הרציחה בעם ישראל הפכה נפוצה, מדוע החליטה הסנהדרין להגלות את עצמה ולצמצם את סמכויותיה?! היינו מצפים שהסנהדרין דווקא תעמוד בפרץ ותגדיל את סמכויותיה כדי לבער מן העולם תופעות הרסניות כמו רציחה!
מתי מביאה הכפיה לאפקט ההפוך?
ה'חזון איש' מלמדנו שיש תקופות שבהן אי אפשר להשתמש באמצעי כפיה והרתעה כמו 'דין מורידין ואין מעלין', אלא רק בהסברה ובאהבה. אמצעי כפיה תקיפים רלוונטיים רק לזמן שהשגחתו של הקב"ה גלויה ויש ניסים מצויים ובת קול. בזמנים כאלו הכפירה נבעה מהשחתת המידות וכולם ידעו שהרשעה מביאה פורעניות לעולם ולכן היה ניתן לנקוט באמצעי כפיה. אך בתקופה שאין השגחה גלויה, ממילא איבדה הכפיה את ההשפעה שלה ואף מביאה לאפקט ההפוך. "וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידנו מגעת" (חזו"א יו"ד הל' שחיטה סי' ב).
ולכן, ארבעים שנה לפני החורבן, הסנהדרין ראתה סימנים רוחניים לחורבן (יומא לט, ב), והבינה שהמתח הרוחני בעם ישראל נפל וההשגחה הגלויה פסקה. תופעות כמו רציחה שהחלו לפשות בישראל, לא היו אלא סימפטומים לבעיה שורשית הרבה יותר. ולכן, הסנהדרין הבינה שיש לשנות את דרך ההתמודדות: לא ניתן למגר תופעות אלו בכוח הזרוע, אלא בתהליך ארוך של לימוד והפנמת התורה. לפיכך החליטה הסנהדרין לצמצם את סמכויותיה, כי הבינה שבמצב הנוכחי אי אפשר לדון יותר דיני נפשות.
אך עדיין יש להבין כיצד הסנהדרין טיפלה בתופעות החמורות שהחלו לפשות בעם ישראל?
ההחלטה: לגלות ממקום למקום ללמד תורה
כנראה היתה לסנהדרין מסורת קדומה, שכאשר המצב המוסרי והרוחני בעם ישראל לוקה בחסר, אי אפשר להישאר במקום אחד, אלא יש לרדת אל העם ולגלות ממקום למקום כדי ללמדם תורה ודרך ארץ. כך מצינו לגבי המאורע הנורא של פילגש בגבעה, חז"ל מאשימים את הסנהדרין דאז בהריגתם של שבעים אלף איש מעם ישראל. ומדוע? הסנהדרין היתה צריכה לעבור בכל עיירות ישראל כדי ללמד את ישראל דרך ארץ ולמנוע קלקולים מוסריים (אליהו רבה יב). אם כן, האחריות לכשל המוסרי של עם ישראל היתה מוטלת על כתפי הסנהדרין כי נשארו במקומם ולא ירדו אל העם לנסות לרוממם.
ולכן, ארבעים שנה לפני החורבן, כאשר אנשי הסנהדרין ראו שמרובים הם הרוצחים ולא יכלו לדונם "אמרו: מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא לחיייבו". הסנהדרין ראתה שהדרך היחידה להציל את המצב המוסרי והרוחני בעם ישראל היא לגלות ממקום למקום כדי ללמד את עם ישראל תורה ודרך ארץ "להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת".
סיכום ומסקנות
כיום ב"ה התקדמנו מרחק שנות אור מהתקופה של חורבן בית שני, אך עדיין יש לנו הרבה מה לתקן. אולם דרך התיקון אינה על ידי כפיה שהרי הכפיה רלוונטית רק למציאות של ניסים והשגחה גלויה שברור לעין כל מהי האמת. אך במציאות שלנו כיום יש ללכת בדרך של דרכי נועם על ידי הסברה ולימוד מתוך אהבה ואמונה.
(תודה לידידי הרב אביעד שינוול על ההערות וההארות המחכימות ביותר!)
לתגובות: natanorot@gmail.com



מאמרים נוספים מעלון פרשת נח תשע"ט:
קצת דרך ארץ - הרב שלמה אבינר
דת בני נח. לפ' נח - הרב זיו רוה
מה אתה חושב על ההורים שלך? - הרב ליאור אנגלמן
'חוקי הטבע' של גאולת ישראל - הרב יואב אוריאל
מידה בפרשה - ארך אפיים - הרב יורם אליהו
גבורות גשמים - הרב חגי לונדין

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: