ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


מידה בפרשה - ארך אפיים

הרב יורם אליהו

הרב יורם אליהו
" ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה". מסביר רש"י (וכן תרגם אונקלוס). "עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול". מאה ועשרים שנה מאריך ה' אפו, ונותן לדור המבול סיכוי, אפשרות, ותקווה לשוב בתשובה. במשך הזמן הזה הוא מצווה על נוח לבנות תיבה כדי שישאלו אותו על מעשיו, והוא יגיד להם שעתיד להיות מבול וכדאי שישובו בתשובה. אבל אנשי דור המבול לועגים לו, לא מאמינים, לא שבים בתשובה, ואף מאיימים עליו שלא יתנו לו להיכנס לתיבה בבוא המבול (עיין רש"י ז, יג).
אנשי דור המבול אינם שבים בתשובה וה' מחליט להביא מבול על הארץ. נאמר (ז, יב): "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" ובפסוק יז נאמר, "ויהי המבול על הארץ ארבעים יום". מדוע בתחילה זה גשם ורק אחר-כך מבול? אומר רש"י: "כשהורידן הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול". מאה עשרים שנה המתין ה' לרשעים אלו שיחזרו בתשובה, ולא חזרו. היינו מצפים שעתה מיד ייפרע מהם על קשיות עורפם, והנה מתגלה עומק האורך-אפיים שלו והוא נותן להם הזדמנות נוספת. כי באמת אין ה' חפץ באובדן בריותיו אלא בתיקון מעשיהם הרעים. אולי עתה, כשיראו שזה ממשי, כשהמבול כבר מתחיל לרדת, אולי ישובו.
הגמרא (מסכת סנהדרין קיא), מספרת שכשעלה משה למרום הוא מצא את הקב"ה יושב וכותב 'ארך אפים'. שאל משה האם ארך אפים (רק) לצדיקים? ענה לו ה': אף לרשעים. אמר משה: רשעים יאבדו! אמר לו ה' - תראה שעוד תזדקק לזה. וכשחטאו ישראל בעגל ובא משה להתפלל שה' יסלח להם, אמר לו ה': לא אמרת לי רק לצדיקים?, ענה לו משה: רבש"ע, לא אמרת לי, אף לרשעים? וזו כוונת הפסוק שאמר משה "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דיברת לאמור". והתכוון, כאשר דיברת שאתה ארך אפים אף לרשעים. ובכך הצליח להציל את ישראל מכליה.
בספר תומר דבורה לרב משה קורדוארו מבואר הפסוק מי א-ל כמוך נושא עוון וכו' הפסוק הזה מכוון כנגד י"ג מידות והמילים 'לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו' מכוונים כנגד מידת 'ארך אפים'. אומר התומר דבורה על המילים, 'לא החזיק לעד אפו', "שאפילו האדם מחזיק בחטא, אין הקב"ה מחזיק אף, ואם יחזיק, לא לעד, אלא יבטל כעסו אפילו שלא ישוב האדם... אדרבא - מחליש אפו, עם היות שעדיין החטא קיים, אינו מעניש, אלא מצפה ומרחם אולי ישובו".
במהלך חיינו אנו נתקלים במצבים לא פשוטים, שמכעיסים אותנו מאוד, הן בענייני הכלל והן בעניינים הפרטיים, בין איש לאשתו, בין האדם לילדיו, ובין אדם לחברו. לפעמים קשה מאוד לשתוק, לתת זמן וסיכוי לשינוי. אבל אנו מצווים לדבוק במידתו של הקב"ה ארך אפיים, ואם לרשעים כמו אנשי דור המבול האריך כך ה' אפו, בודאי אנו יכולים להתנהג כך עם כל אחד ואחד, באורך אף, שזה אומר סבלנות אין קץ, ואמונה ביכולת של האדם וברצונו להשתנות. כמו שממשיך התומר דבורה וכותב: "וזו מידה ראויה לאדם להתנהג בה עם חבריו... לא ירבה תוכחתו ולא יחזיק לעד אפו... אלא מצווה לקרב אותו באהבה...".


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: