ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


למה הם לא מכירים בנו?

הרב ליאור אנגלמן

זה באמת תמוה, חוקי המשחק הפוליטי, מעוותים ככל שיהיו, נקבעו כבר מזמן, וכולם מכירים אותם: אילו רק היו מכירים הערבים במדינת ישראל היתה זו בתמורה מוכנה לחתוך מבשרה ולתת להם חבלי ארץ ביד רחבה, ובכל זאת העולם הערבי לא מוכן לומר את הדבר הפשוט, להצהיר שהוא מכיר במדינת ישראל. אפילו הכרה טקטית לא באה בחשבון מבחינתם, גם לא בשביל להרוויח עוד חלקי ארץ ואחר כך להילחם. ולא, זה לא קשור לסכסוך ולמחנות הפליטים, זו בעיה שורשית הרבה יותר. ספורטאים ערביים נמנעים לשחק נגדנו, גם כאלה שמדינתם חתמה על הסכם שלום. הם לעולם לא יקראו למדינת ישראל בשמה. הישות הציונית, האויב הציוני, רק לא "ישראל". מתברר שמה שבאמת מונע מהם להכיר בנו הוא דבר שורשי ועתיק עוד מימי יצחק וישמעאל.
נתחיל בהתחלה.
הגר נעשית שפחה של שרי, ועל פי רש"י הדבר נעשה מתוך בחירה: "בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר." אחרי מה שאירע לו כשביקש לקחת את שרי, למד פרעה דבר או שניים על אברהם אבינו ועל אמונתו וראה זכות שבתו תשמש כשפחה בבית האיש הגדול הזה. גם היא מקבלת באהבה את מקומה החדש עד שמשהו מערער את הסדר הישן. שרי לא מצליחה להרות והגר דווקא כן, ועל פי חז"ל זה קורה באופן מידי, כמעט פלאי.
מן הפלא הזה, מסביר רש"י, מסיקה הגר מסקנות מרחיקות לכת: "ותקל גברתה בעיניה - אמרה: שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה." היא מרגישה שרבש"ע בוחר בה ונותן לה היריון מאברם בעודו מונע ילד משרה, ולהבנתה, יודע תעלומות רואה שמשהו בשרי אינו כראוי והיא הראויה. מעתה אינה מוכנה לתפקידה הישן, "ותקל גבירתה", היא זו שראויה להיות גבירה.
שרי מענה אותה. מבקשת להחזיר את הדברים לראשיתם והגר בורחת. על עין המים היא מגלה שוב שיש לה השגחה אלוקית מיוחדת, ארבעה מלאכים על פי חז"ל נשלחים אליה ומחזקים את המחשבה שהיא בעלת ערך רוחני. לא רק בבית אברם היא פוגשת מלאכים, היא זוכה להם בזכות עצמה. אבל דווקא הם קוראים לה לקבל את תפקידה האמתי, "שובי אל שרי גבירתך". היא הגבירה. את השפחה. לא מדובר במשחקי כבוד וכיפופי ידיים, מדובר בשאלה הרת גורל, איזו רוח תוביל ערכית את העולם, רוחה של שרי שמגיירת את הנשים ומלמדת לקרוא בשם השם, או רוחה של הגר בת פרעה מזרע חם, אשת היצר וחום החושים.
כשיצחק נולד נגוז החלום של הגר לחלוטין, כל שחשבה על שרי הופרך. עקרותה לא נבעה בגלל מעשים לא ראויים בסתר, נהפוך הוא, רבש"ע הופך סדרי בראשית כדי להביא את יצחק לעולם. הריונה המפתיע של הגר מחוויר לעומת הריונה הפלאי של שרה. ומעתה יש בן לשרה שהוא הוא שימשיך את דרכו של אברהם וירוקן את כל התקוות של הגר וישמעאל.
ישמעאל, ואחר כך העולם הערבי כולו, מבין ברגע זה שאדנותו בעולם תלויה בהיעלמותו של יצחק. באין יצחק יהיה ישמעאל הממשיך של רוח אברהם, אבל כל עוד קיים יצחק בעולם, ישמעאל, כמו אמו, יכול לכל היותר לשמש ולסייע בבית הזה. לכן נחשפת שרה לדבר המתבקש: "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". יש איזה צחוק, איזו ציניות של ישמעאל כלפי יצחק, ואני מניח שקל מאד לשמוע את תוכן הצחוק: "שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה". זה לא סתם צחוק, הצחוק הזה הוא סם החיים של ישמעאל. הרי אם יצחק הוא בנו של אברהם, ישמעאל הוא בן השפחה, אבל אם יצחק הוא בנו של אבימלך, הרי הוא הוא נושא הלפיד. הליצנות הזאת היא השורש. אין יצחק בן אברהם וממילא אין ישראל נכד לאברהם. לכן אי אפשר להכיר בישראל, יש רק פלשתין ורק ישמעאל. לכן על אוהל יצחק שבמערת המכפלה עד היום ניטשת המחלוקת הגדולה.
אבל הקרב הזה יוכרע לבסוף, "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" - "מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו." וגם זה יקרה, העולם הערבי יבין שחרב האיסלם היא לא הבשורה שאליה משתוקק העולם, העולם זקוק למלך שהשלום שלו. הוא יכיר בזה ויוליך את ישראל לפניו ולפלא יהיה בעינינו.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: