ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


פרשה ונפש בחבלי משיח - פרשת לך לך

הרב אלישע וישליצקי

שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט"א לפרשת השבוע
לעשות את הנפש
שיחה לפרשת לך לך
הנפש אשר עשו
בלימוד פרשת 'לך לך' אנחנו נפגשים עם ביטוי מאד מיוחד, שהשפה החיצונית הנהוגה כיום מתקשה לעכלו כראוי. כשאברהם אבינו ושרה אמנו מתחילים במסעם הגדול והמורכב מחרן לארץ כנען, ארץ ישראל, הם לוקחים אתם, "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן ..."
הביטוי 'לעשות נפשות', עלול להישמע לא חיובי, מעין שכנוע מלאכותי, השפעה בדרכים מלאכותיות, משהו לא בריא. כניסתם של אברהם אבינו ושרה אמנו תחת כנפי השכינה ודאי אינה כניסה מלאכותית וחיצונית, ואינה כניסה המנותקת מהנפש שלהם. את התהליך הזה עצמו הם מעבירים גם לאנשים נוספים.
לרש"י, במקום, חשוב לומר על פי חז"ל: "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים". ההבדל בין איש לאישה, בין גברים לנשים, הוא הבדל מהותי - הוא בנפש פנימה, בכל מערכות החיים. טשטוש ההבדל הזה הוא בעצם טשטוש העצמיות האמיתית. לכן אולי חשוב לרש"י לומר 'את הנפש', כלומר, הם בנו את הנפש כפי מה שמתאים לה, מה שמתאים לאיש אינו מתאים לאישה וכן להפך. לכן הביטוי 'לעשות נפשות' פירושו במקרא לבנות אותן. אברהם אבינו ושרה אמנו בונים את אישיותם שלהם, את ה'לך לך' שלהם, את ה'לך לעצמיותך ' של כל אחד מהם, ומתוך כך גורמים לעוד נשים וגברים לעבור את אותו תהליך ולבנות את עצמיותם, ובזה להצטרף כראוי לאברהם אבינו ושרה אמנו.
חינוך - בניין הנפש
אולי זה גם הבסיס למה שמופיע בהמשך ובו בפעם הראשונה התורה מתייחסת למושג חינוך: "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ ..." רש"י אומר במקום על פי חז"ל - "והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן (משלי כב) חנוך לנער (במדבר ז) חנכת המזבח (תהלים ל) חנכת הבית", חנוכת המזבח וחנוכת הבית הם דברים ברורים; התחלה של כניסת המזבח לתפקידו וכן של כניסת המקדש לתפקידו. אבל מה פירוש כניסת האדם לתפקידו? הרי חינוך, כפי שאומר הרב קוק , מתחיל עוד לפני הלידה, לפני ההריון, עוד לפני החיים בפועל. ודאי שמשעת הלידה החינוך מתעצם והולך, הרבה לפני שיודעים במה יפעל האדם. חינוך אינו קשור למילה 'מקצוע', לסוג המעשי שאליו האדם יפנה, זה יקרה בהמשך הדרך, האומנות בהקשר הזה היא בניין הנפש, היא הזיהוי הנכון של כוחות האדם והוצאתם אל הפועל.
כשאברהם אבינו מזרז את חניכיו הוא בעצם מזרז אותם להוציא מהכוח אל הפועל את האחריות, את הערבות ההדדית. כל אלה, הם אולי חלק מכל מה שאנו, במשך אלפי דורות, ממשיכים את דרכם של אבותינו ושל אמותינו.
אפשר לומר זאת בנוסח דבריו של הנביא ישעיהו שאנו קוראים בהפטרה לפרשת לך לך: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ ..." הקב"ה העיר ב'ע' והאיר ב'א' את נשמתם של אברהם ושרה אמנו , ומתוך שהם שליחים, ומתוך שהם כלים, ומתוך שהם מחנכים את עצמם, הם גם מתחדשים לחנך את כולנו.
אמא של שליחות
אחת מגדולות האמהות שלנו, שיום הזיכרון שלה חל השבת, רחל אמנו, מלמדת את כולנו אלפי דורות מהו חינוך. מה פירוש לצקת בתוך הנפש הישראלית הפרטית, המשפחתית, הקהילתית, הלאומית, את הזיכרון החי של ארץ ישראל, של גאולת ישראל, של עם ישראל.
אלפי שנים לא נס ליחה של האמא הזאת. הגעגועים אליה לא רק עזרו לנו אחרי אלפיים שנה לחזור הביתה, אלא הם גם הופכים להיות געגועים לחינוך, געגועים למצוא את הנפש שלנו.
אמא של שליחות, זאת רחל אמנו. היא יכולה להיות שמחה מאוד בדור הזה, בדור של חבלי משיח. שרבות רבות ורבים רבים, ממשיכים בדרכה, ובעצם ממשיכים את השורשים של אברהם אבינו ושרה אמנו.


משנת הרצי"ה
בחירה אלוהית
"אתה הוא ד' האלהים אשר בחרת באברם" . וכן "אתה בחרתנו מכל העמים". יש לזכור שאין זו בחירה שלנו אלא בחירה אלוהית, ובחירה שבורא עולם בוחר אותה - היא נצח. בחירת בורא העולם היא קביעות. לדוגמא, בספר הכוזרי מוסבר שבורא עולם בוחר שבעלי חיים מסויימים יהיו יפים, שצמחים אלו יהיו יפים - חבצלות או שושנים, והוא בוחר שבעל חיים אחר יהיה תולעת בזויה, ושצמחים אלו יהיו קוץ ודרדר. זו בחירה אלוהית של סדרי הנבראים. כמו כן בורא עולם בוחר סוג של אנשים וקובע להם טבע של "אתם קרויין אדם" , טבע של "קדֹשים תהיו" , טבע של "ואתם הדבקים בד' אלהיכם" . מתוך הטבע הזה, צריך אחר כך להתגלות ה"גוי הגדול" של אברהם אבינו. "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו, כד' אלהינו בכל קוראנו אליו. ומי גוי גדול אשר לו חֻקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" .
ההתחדשות המיוחדת של האישיות הזאת מתגלה בארץ. "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" , לך ולזרעך עד לדורות עולם. אין עם בלי ארץ, והארץ הזאת "לך אתננה". אתה והגזע שלך שייכים לארץ הזאת, לתכונת הארץ הזאת ולקדושתה. סגולת ישראל קשורה לסגולת הארץ. על פי זה אפשר להבין את הפקודה האלוהית: "התהלך בארץ"!
להתאחזות אברהם אבינו בארץ יש ערך לדורות הבאים. "לך לך... אל הארץ" ושם "אעשך לגוי גדול". השייכות לארץ הזאת היא חלק מהברית. "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור" . שייכותנו לארץ הינה המשך ברית ד' עם אבותינו ועם דורותינו. בהתאחזותו בקרקע, הולך ומשתכלל, הולך ומשתלם הענין האלוהי של הענק הזה, שהוא יסוד הגוי הגדול. "ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ", וכמאמר חז"ל הידוע שרק בארץ הם גוי אחד. בארץ מתגלות סגולות העם. נשמת ישראל היא נשמת הארץ. סגולת ישראל היא סגולת הארץ. הסגולה הולכת ומתגלה בדורות הבאים על ידי השראת השכינה בארץ והשראת הנבואה בארץ, ונמשכת מהגרעין היסודי של "קום התהלך בארץ", מהעקירה מחרן אל הארץ הזאת. קדושת העם וקדושת הארץ - היינו הך. אנחנו נוצרנו כחלק אנושות מיוחד, "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" , בעל תכונה מיוחדת של "אתם קרויין אדם", בעל ערך לאומי-נפשי-פסיכולוגי של קדושה. אנחנו לא מלאכים אלא חלק מהאנושות, וכדי שנופיע בצורת עם, בדמות צבורית-קיבוצית, אנו חייבים להתגלות באחיזת חלק גיאוגרפי על כדור הארץ: "השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם" . לכן העם והארץ הם היינו הך: סידור ממלכתי של העם הזה בארץ הזאת

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: