ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


מעכבי הנישואין- נוחות

אסתר אברהמי

(שרון הגיעה אלי בראשונה, כדי להתריס נגד יחס החברה לרווקים. אח"כ הגיעה, כדי לבדוק מה מעכב אותה בדרך לנישואין. עבדנו על הביקורת וההאשמה. המשימה של שרון מהפגישה האחרונה הייתה, להתבונן ביתרונות של האחר ולהתמקד בהם.)
במשך שלושה שבועות, שרון לא יצרה קשר. כשהגיעה אמרה שניסתה להתמקד בראיית היתרונות באחרים. אמנם הרגשתה הייתה טובה יותר. אבל.... זה קשה! "אם לומר לך בכנות", אמרה שרון, "זה מאד קשה, מעייף, מייגע ומאד לא נוח. לפני שהגעתי לפגישות האלה אתך, הרגשתי שאני נהנית יותר בחיים. עושה מה שבא לי, צוחקת ומבלה עם כל החבר'ה ...חיים כייפיים... זורמים כאלה... אני מתגעגעת לימים האלה. באתי אלייך רק כי רציתי לדעת מה מעכב אותי בדרך לנישואין. אבל עכשיו אני מנותקת מהחברה ונעשיתי רצינית וכבדה יותר... אז מה יצא לי מזה???"
הבנתי את שרון. אמרתי לה שבתהליך שהיא נמצאת, נראה לה שהיא "מפסידה" את חוויות המשחק הקודמות ועדיין מתקשה לעכל את השינוי שבתרגול הנוכחי. הקושי של שרון נובע מפני
שתהליכי שינוי דורשים השקעה ותשומת לב גדולה והתוצאה המיוחלת עדיין אינה מורגשת. לכן ישנה כבדות ותחושת מעמסה מתהליך שאינו מוכר.
בנוסף, בד"כ ישנה התנגדות פנימית לשינוי, למרות ידיעת השכל שהתהליך חשוב והכרחי.
קושי נוסף הוא, התרבות שאנו חיים בה. קיימת שאיפה לחיי נוחות מרביים וקבלת תוצאות הנאה מידיות, גם אם שטחיות ולא ערכיות. העולם הדיגיטלי "מחנך" ומרגיל אותנו לכך. חסרה הסבלנות לסבול תהליכי עומק. תהליכי שינוי נפשיים אינם מתבצעים בלחיצת עכבר כמו במחשב. כמו שגם תהליך הריון שמביא חיים לעולם, לא קורה בזמן קצר. הוא גם לא נוח ואפילו קשה ובכל זאת, כך נוצרים חיים.
נראה היה לי ששרון זקוקה להבנת התהליך הפנימי ע"י הוספת ידע. לכן הסברתי שכולנו כבני אדם מחפשים חיים נוחים וקלים, מעצם היותנו בני אדם, בעלי גוף חומרי. כבני אדם, אנו מחויבים ליצור הרמוניה ושיתוף פעולה בין הגוף והנשמה, כאשר תפקיד הגוף: למלא בפועל את רצון הנשמה. הנשמה שואפת להתרומם לרוחניות, אל הקב"ה שהוא המקור האינסופי שלה. לעומת זאת, הגוף מושך כלפי מטה, אל האדמה אשר ממנה לוקח. ההבנה השכלית צריכה להשפיע על הגוף, כדי ליצור השלמה ואיזון בחיים. על כן העצה היא, לפי ביטויו של הרב וולבה: "לפייס את הטבעים". פירושו, שצריך להסביר לגוף ברכות ובנחת, פעם אחר פעם כמו לילד רך, עד שהדברים יופנמו ויתקבלו על הלב. כמו שאי אפשר מלכתחילה להצליח להרים משקולות כבדים. יש צורך בהדרכה ובליווי, כדי להרים נכון ולא לגרום נזק לגוף. יש צורך בתרגול בצעדים קטנים. לאט לאט מעלים את הקושי עד שהגוף מתרגל וכבר לא קשה לו, זה נעשה חלק ממנו. כן הוא הדבר גם במהלכי נפש. לאט לאט, בהדרגה, הגוף "מתפייס" ומוכן לקבל את השינוי, כך שהאדם מרגיש שלם ונינוח במצב החדש.
שרון הייתה קשובה. כשסיימתי אמרה:"לימדת אותי משהו חדש שלא ידעתי. עכשיו אני מבינה, שבניסיונות התרגול שעשיתי, נלחמתי עם עצמי. ניסיתי להכריח את עצמי, גם כשהגוף שלי התנגד. לא ידעתי לדבר אל הגוף, להסביר לו ולפייס אותו. נשמע לי מוזר לדבר אל הגוף ולפייס אותו... ".
כדי ששרון תצליח לתרגל נכון, הדגמנו את התהליך: ביקשתי שתסביר לעצמה למה כדאי לה להתמקד ביתרונות של אחרים ומה היא תרוויח מההתבוננות הזאת.
לאחר פעמים מספר של חווית הדיבור העצמי בכדאיות המבט החיובי, שאלתי לתחושתה. שרון אמרה, שהיא חשה מעט נינוחות ורוגע. זה סימן שהגוף מתחיל להתפייס ולגלות רצון לשינוי. כדי שהתהליך יופנם הוריתי לה, שלאחר הפגישה, תחזור על הדברים פעמים רבות ותדגיש בעיקר את הרווחים שתקבל מהמבט החדש. לסיום הדגשתי, שהיא חיפשה נוחות, שהיא בריחה מהתמודדות ועכשיו מרגישה נינוחות, שתיצור שינוי ללא מאבק עצמי.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: