ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


הרחיבי מקום אהלך

הרב אייל ורד

את הכלל שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה לימדו אותנו חז"ל מתוך הפרשה. אברהם מניח את השכינה המדברת עימו ופונה להכניס אורחים. אמנם, יש מקום לברר. כאשר אומרים שמשהו גדול ממשהו, על כורחך יש ביניהם מכנה משותף המאפשר השוואה ביניהם וקביעה מה גדול ממה.
אפשר לומר שמטוס גדול מאופנים, שניהם כלי תחבורה, אך אי אפשר לומר שמטוס גדול מספר טלפונים.
מהו אם כן המכנה המשותף בין הכנסת אורחים לקבלת פני שכינה המאפשר השוואה ביניהם.
נראה לומר שבשני הדברים האלו נדרשת תנועה של יציאה מן המקום ומעבר למקום אחר.
הקבלת פני שכינה - היא למעשה התפילה המוכרת לנו כיום. ובתפילה אנו נדרשים לצאת מעולמנו מלא הטרדות והדאגות היומיומיות, לצאת ולהקביל פני שכינה בעולמה שלה, לבקש על קדושה ודעת, צדיקים ומשיח, בעוד שמה שמטריד אותנו באותו רגע זה הילד שצריך לאסוף מהמעון, או המשכורת שעוד לא הגיעה. היציאה הזו היא קשה. לא לחינם התפילה בנויה באופן שיאפשר לנו להתנתק לאט לאט מן העולם הפרטי שלנו ולעבור לעולמה של השכינה. סולם עולה המתחיל מעולם העשיה, והתייחסות לצרכים האנושיים בברכות השחר, עובר לעולם היצירה, עת עוברים לשבח את הבורא על מה שיצר כאן בעולם הזה, 'ברוך שאמר והיה העולם' העולם הזה כאן. ממשיכים להתרומם לעולם הבריאה בברכת יוצר המאורות, בה בא לידי ביטוי העולם כנברא, ורק בסוף בסיום כל התהליך, מצליחים להתנתק ולהיות באמת אצלו - בעולם האצילות הלא היא תפילת שמונה עשרה.
גם הכנסת אורחים דורשת יציאה מהמקום. אורח של המקרא כידוע איננו אורח של ימינו, אותו מזמינים, נערכים לקראתו, יודעים מתי יגיע וגם מתי ילך...
אורח של המקרא הוא אורח לא קרוא, שנוחת באמצע היום וננכס באחת לתוך החיים. וכעת צריך לשנות עבורו את התכנון, לפנות מקום ולהשיג אוכל. אליעזר עבד אברהם הוא דוגמא לאורח כזה שנוחת פתאום עם עשרה גמלים ועוד כמה עבדים, ובכל אופן רבקה בעלת החסד מכניסה אותו.
אם כן גם תפילה וגם הכנסת אורחים דורשים יציאה מן המקום. אמנם הכנסת אורחים גדולה, מפני שבתפילה, אמנם אני נדרש לצאת מהמקום שלי ולעבור למקום אחר, אך בינתיים - אף אחד לא תופס את המקום הקודם שלי והוא ממתין ומחכה לי שאחזור אליו.
באורח לעומת זאת, נדרש פינוי מקום גדול יותר. המקום שלי עצמו נתפס על ידי האורח, זוהי חדירה לעולם הפרטי ולמרחב האישי, הדורש לא רק יציאה למקום אחר אלא מוכנות לתת את המקום שלי למישהו אחר. זה כבר הרבה יותר קשה.
סוגיית המקום באה לידי ביטוי באות ה' הנוספת לשמם של אברהם ושרה. האות ה' ממנה לומדים חז"ל מגוון הלכות בהלכות סוכה. סוכה היא מקום בלי מקום. מקום פתוח המזמין אחרים. שניים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מאפשרים לנו להיות מצד אחד במקום, אך מצד שני לא להתקשות יתר על המידה בפינוי המקום הזה ובהזמנת אורחים לתוכו. הסוכה כוללת בתוכה באופן מהותי אושפיזין, אורחים. דווקא בגלל אווריריותה.
האות ה' עצמה היא בעלת מבנה כזה, כאשר יש בה שני פתחים אחד לכפי מעלה ואחד כלפי מטה. הפתח כלפי מעלה מבטא את היכולת לצאת מהמקום שלי לקראת הקבלת פני שכינה, כלפי מעלה, והפתח כלפי מטה מלמד על היכולת לפנות מקום לגמרי, לתת את המקום שלי לאורח שנכנס לתוך המרחב.
אברם ושרי לא מולידים. המקום שהם הורגלו להיות בו הוא מקום של עקרות. בתוכו הם עושים פלאי פלאות. אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים, והם עושים נפשות רבות, אך הנחת היסוד היא שמדובר בחיים של עקרות, שזה המקום.
הקדוש ברוך הוא מוסיף להם את האות ה'. אברהם ושרה. צאו מאצטגנינות שלכם. צאו מהמקום המוכר והידוע אל עבר מקום אחר. אברהם מוליד! שרה מולידה! היכולת לצאת מהמקום המוכר ולהיפתח אל מקום אחר, טמונה באות ה, מלאת הענווה, המקבילה לספירת המלכות דלית לה מגרמא כלום, היא היכולת להוליד. דווקא התנועה הזו היא המאפשרת להכניס חיים חדשים. אורח מטבעו מביא איתו דברים לא מוכרים, חידושים, אפשרויות ואופקים חדשים. האורח טומן בתוכו את הזיווג שיש בו יכולת ליצור חידוש...



מאמרים נוספים מעלון פרשת וירא תשע"ט:
עין טובה - הרב דב ביגון
פרשה ונפש בחבלי משיח - וירא - הרב אלישע וישליצקי
זריזות - הרב יורם אליהו
דבקות בד' - הרב דוד לנדאו
חרטה אחרי אירוסין - אסתר אברהמי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: