ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


פרשה ונפש בחבלי משיח - פרשת חיי שרה

הרב אלישע וישליצקי

שיחות הרב אלישע וישליצקי שליט"א לפרשת השבוע
מידות וארץ ישראל
שיחה לפרשת חיי שרה

א-לוהי השמים וא-לוהי הארץ
לא לחינם נאמר הביטוי "צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות יח). כפי שמה המיוחד של הפרשה "חַיֵּי שָׂרָה" - שדווקא במיתתה של שרה צומחים חברון, והקמת ביתו של יצחק.
אנו רואים בבירור כיצד ניגש אברהם אבינו להקמת הבית; תחילה הוא אומר לאליעזר עבדו: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בד' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד, ג) ואילו בהמשך: "ד' אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי..." (שם, שם, ז). מדוע לא נאמר כאן 'אלוקי הארץ'? "אָמַר רַבִּי פִּינְחָס: עַד שֶׁלֹא הוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו - אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְכֵיוָן שֶׁהוֹדַעְתִּי אוֹתוֹ לִבְרִיּוֹתָיו - אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ" (בראשית רבה נט, ח ומובא ברש"י כד, ז).
לפי המדרש, נוקט אברהם אבינו בביטוי "אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם" בטרם הגיע לארץ, ומאז הוא כאן, מופיע גם הביטוי אֱ-לֹהֵי הָאָרֶץ. יש פה בירור גדול: כיצד דברי המדרש "הודעתי אותו לבריותיו" קשורים ומשפיעים על בניין הבית?
מידות הבית
אברהם קובע נחרצות: א. "אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (.בראשית כד, ג). ב. "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (שם, שם, ד).
על יצחק נאסר לקחת אישה מבנות הכנעני ולשם כך מצווה אליעזר ללכת לחרן. מדוע?
אומרים הראשונים, הר"ן והאברבנאל, כי הסיבה הפנימית שאברהם אבינו נחרץ שלא לקחת אישה מבנות הכנעני, היא הסיבה המוסרית-המידותית. אמנם בנות כנען לא היו מקולקלות כל כך בעבודה זרה, אבל מידותיהן היו מושחתות, וממידות מקולקלות לא יכול לצמוח בית, ודאי לא בית של ראשוני האומה.
לעומת זאת בבנות חרן מוצאים הראשונים משוואה הפוכה - מקולקלות היו בעבודה זרה, אבל מתוקנות במידות. וכיוון שכך - משם תיקח אישה. ואז לכאורה, לפי הראשונים, מובן למה אברהם אבינו אינו רוצה לקחת אישה מבנות הכנעני. אבל אם כך - וייתכן שאף אליעזר הבין זאת, כפי שנקרא אחר כך בכל פרשת הבירור שלו, שהוא לא 'ניחוש' אלא בירור עמוק - נשאלת השאלה: מדוע לא ייצא יצחק מארץ ישראל?
זוהי שאלה גדולה הכוללת בתוכה את כל נושא המידות, האומה וארצה, והמדינה - כל הנושא הכללי לעומת הנושא המוסרי-המידותי. דווקא כאן אפשר להבין בדברי אברהם אבינו, מכוחה של שרה אימנו, בירור נוקב מאוד: ארץ ישראל מצד עצמה היא מקור המידות, וכשיגיע עם ישראל לארץ ישראל - יבנה פה את מידותיו. וכמו שאומרת הגמרא, כשישראל יהיו מחוץ לארצם (נדרים כב ע"א) - "וְנָתַן ד' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" (דברים כח, סה) - מתגלה שמידות מקולקלות הן תופעה שקשורה לחוץ לארץ. ואילו הארץ - קדושת המקום, קדושת האדמה - מיישרת ומבריאה את המידות.
עיני ד' א-לוהיך בה, ובך
אומר הרב קוק: "מי שמתאמץ לזכות להסרת הגאוה מלבבו" - "יזכה לאהבת ארץ ישראל" (מידות הראיה, גאוה, יב). וביתר חריפות בסעיף הבא: "האוהב את ארץ-ישראל באמת יזכה לשנוא את הגאוה" (שם יג).
בשפתם של חז"ל 'לזכות' פירושו 'לשמה' - אדם שרוצה לטהר את לבו, שרוצה לזכות להסרת הגאווה מלבבו, יפתח את הלב, יפתח את הדעת, יפתח את החיים לאהבת ארץ ישראל, שכן היא היא המקור לחיים המלווים תמיד בהשגחת ד' ובנוכחותו: "עֵינֵי ד' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, יב).
הבעיה הגדולה בדורנו, דור חבלי משיח, שבו האמת נעדרת (סנהדרין צז ע"א), אינה נעוצה תמיד בהבדל שבין אמת לשקר, אלא בין אמת שורשית פנימית ל'אמת' חלקית, לענף צדדי. והחלקיות היא המבלבלת.
מי שאוהב את ארץ ישראל באמת - שזו אהבה לשמה, מצד כוחה האלוקי, הפנימי, ולא מצד שום חשבון חיצוני, לא רוחני ולא חומרי - הוא זה שיזכה לא רק להבין, אלא גם להתקומם בכל כוחות החיים שלו מול הגאווה. כי ארץ ישראל זו באמת השראת שכינה. מי שמאמין שיש השראת שכינה באדמה וחי כך, וחותר לזה, לא יכול בשום אופן לסבול את קיומה של הגאווה.
הלוואי שנמשיך בדרך הזאת, בדרכם של שרה אמנו ואברהם אבינו, נבנה את התשתיות הנכונות בבתים, בערים, ביישובים, בספר, בכפר, בכל מקום שבו אפשר להמשיך את הרוח הגדולה של אמותינו ואבותינו. שבת שלום.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: