ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


בדיחידוש

הרב יואב מלכא

בדיחידוש

ילד: "אמא תראי איזה קסם !!"
אמא: "ואוו איזה ילד גאון אתה, ממש קוסם, כל הכבוד!"
ילד: "אבא תראה איזה קסם"
אבא: "אני מכיר את זה עידו"

מרכיב חשוב בחינוך הילד הוא העצמתו עד כדי המידה שידע ויאמין שהוא בעל ערך ויכולת, ושיש לו מרכז פנימי שעליו יוכל להיסמך בבואו להתמודד עם אתגרי מציאות חייו. כי כל קושי שפוגש האדם, בטבעו הוא פועל עליו פעולה של דחייה והסגה לאחור, וצריך שידע מה יגיב באותו מצב כדי שלא יתפוקקו עצמותיו ויֵעשה חדל אישים ותבוסתן. לכן צריך חינוכו לכלול את שני מרכיבי ההעצמה באיזון מבורך בלי נטיה לכאן או לכאן. האחד הוא הדגשת הצלחותיו והשגותיו של הילד, וכשישובח יכיר שיש לו שורש טוב שממנו ענף ופרי, ומידיעה זו עצמה תתעצם אצלו חווית הקיום באופן טוב ומוצלח. והמרכיב השני שגם בלעדיו לא תצלח מלאכת החינוך הוא הענווה, שהיא תצא לפועל דווקא כאשר ייאמר השבח באופן שייכלל בו רושם כפול לאמור: "כן ראיתי מעשיך בני, וזה בהחלט ראוי להערכה ויש עוד לאן להתקדם". וכשהערה זו תתבטא בדיוק הראוי לה יוכלו שני מרכיבי העצמה אלה להשלים זה את זה והילד יצא נשכר, האחד הוא ה"ימין המקרבת" לשבח והשני ה"שמאל הדוחה" הקוראת לאיפוק וענווה ביחס להצלחותיו. האם נוטה להדגיש את שבח בנה מעצם טבע רגשותיה לבנה יוצא חלציה, כי הלא היא "אם כל חי" וחפצה בהעצמת חייו בדרך של הנקה והענקה. ואילו האב, הוא נוטה להעצמה בדרך של איפוק השבח לבנו חביבו כדי שיכיר יכולתו לאמיתתה בלא הפרזה, וישאף תמיד ללכת עוד מחיל אל חיל. "שמע בני מוסר אביך". אבל כששני אלה יוצאים מאיזון אזי מהלך חינוכו של הילד נפגם ואותות הקלקול הזה יוכרו במהלך חייו. כשהאם מפריזה בשבחיה כלפי הילד ומוציאה אותם ממידתם הראויה ומיחסת למעשי בנה איזו הילה של קסם נשגב עילאי ועליון, בזה היא מגדילה ומעצימה אותו העצמה מלאכותית כפיטום האווז שאמנם מעצים ממדיו ומחירו יפה בשוק אבל אווז זה אינו בריא בעצמו ויכול להוליד חולאים גם באוכליו: "ואוו איזה ילד גאון.." ולעומתה יוכל גם האב לשגות במילוי תפקידו כשישיב ריקם את ציפיותיו הטבעיות של הילד למשוב חיובי על מעשיו וכל תגובתו תהיה "אני מכיר את זה עידו" כאילו אין חידוש כלל במעשי הבן עד שאין מקום להתפעלות כלל.
אלו הם שני קצוות שכל אחד מהם מוליד את חסרונו המיוחד.
השבח המוגזם, המפוטם והמפטם שיוכל בהשפעתו המוקצנת ליצור תלות וציפייה מסוכנת של הילד לתגובות הסביבה על מעשיו שיהיו דווקא תגובות נלהבות יתר על המידה. ותגובת האב נעדרת רגש אהדה למעשה בנו תוכל להוליד בו רושם מוטעה כאילו אין ערך למעשיו: "אני מכיר את זה עידו".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: