ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם

הרב זיו רוה

"וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" . תם, אין הכוונה 'פתי מאמין לכל דבר', אלא ששלם הוא בליבו עם ה' אלוקיו. הוא מאשר בחייו את אמונתו שהעולם הוא מקום אלוקי, ושדבר ה' הוא הסדר הפנימי של המציאות. הוא "ישֵׁב אֹהָלִים", נע בין אוהל שם לאוהל עבר , ספון בבתי מדרשותיהם של אברהם ויצחק, העיקר לספוג דעת ה', לעסוק בתורה. הולך הוא ומתגדל ברוחניות, עולמו הפנימי נעשה עשיר ועמוק, אף שמבחוץ אי אפשר להבחין מה מתחולל בפנים. העולם הפנימי של בני האדם אינו מתורגם באופן מרשים בעולם הזה, החומרי. העולם הזה נוהג לסקור בחשק את מעללי עשו, שם הוא מוצא עניין רב. עשיו מתעסק בכלי נשק, בשליטה, בציד, בנשים, ביופי חיצוני, בכסף, ברצח, בע"ז. הללו מסעירים הרבה יותר את המצלמות ואת הדמיון. יראת שמים וקרבת אלוקים קשה לצלם.
התמימות של יעקב, היא הדבר הכי יקר שיש. הוא חי את האמונה בה' בהזדהות פנימית, ונותן בכך מקום לשכינה להתגלות. אין הוא מאפשר לעולם החיצוני לערבב דעתו, ואין הוא יוצא מן הראוי. העולם מלא בדברים נוצצים שהגוף נהנה מהם, אך יעקב בונה משכן לנשמה, הוא משים עצמו מרכבה לשכינה .
שקידתו של יעקב בפרישות מהעולם הזה, איננה מפקירה את העולם הזה. אדרבא, הוא מאמין בעולם יותר משאר בני האדם, על כן מקדיש הוא את חייו לתיקונו, ע"י הארת אור עולם הבא בעולם הזה. הוא עסוק בהקמת אומה שתמשיך את דרכו, וטרוד בכך שהעניין האלוקי יתמיד בכל זרעו. הוא מייחד את חייו למטרת-העל שעליה הקדישו גם אביו וסבו את חייהם, וממשיך בדרך שלוקחת אחריות על כל העולם, אפילו על זרעו של עשו, על אף שזה ירדוף אותו לאורך כל ההיסטוריה.
יעקב בתמימותו איננו נותן לשכל לבוא כתנאי לאמונה. הנבואה שנחל מאבותיו חזקה בעיניו יותר מכל מחקר, מכל ספק, מכל אופנה תרבותית- פילוסופית. השכל נועד לברר את האמונה, ולהתמלא בענווה מידיעות הבאות ממקור עליון יותר מן השכל עצמו.
"וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה". הציניות של עשו, שמרוקנת את הדברים החשובים ביותר מערכם, היא סם המוות, כך יעקב יודע. ההתמכרות של עשו לעולם הזה, מצליחה לעוור אנשים רבים אך לא את יעקב. יעקב מאמין שלעולם יש ערך, שצריך לתת לעולם מעצמך, ולא רק לקחת ממנו בנהנתנות ריקנית. הוא מאמין שעבודה תמה במקדש מתקנת עולמות, ולכן הבכורה יקרה בעיניו, "מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי". הוא מאמין שתפילה תמה נשמעת, "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" . הוא איננו מיואש מהחיים כמו עשו שאומר, "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה."
"וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה." עשו צד את אביו בצביעותו, הוא צד את העולם בנוכלותו, ליבו איננו טהור. הוא משתמש בתמימות של החיות על מנת לצוד אותן, ובתמימות של יצחק, 'העולה התמימה', על מנת להחניף, לצוד ולרמות את אביו. וכך שואלו, אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק במצות, "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" . היה רוצה עשו לבלוע גם את יעקב, אך דווקא תמימותו של יעקב עם ה' אלוקיו, היא שתעורר השגחה כה עליונה עד כי לא יוכל לו, "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ" . לא הוא, לא אליפז בנו, אף לא שרו של עשו עם כל כוחו והשפעתו האדירה. רק אם זרעו של יעקב יחטא, אם תיפגם ח"ו התמימות, רק אז יוכל לו, להזיק אך לא להשמיד, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" .
עשו 'איש הציד', יודע היטב, כי כוחו של יעקב בתמימותו עם ה' אלוקיו, לכן ינסה להחטיאו בתרבות עשו, תרבות המערב. הוא ינסה להכניס בו ציניות, שכל יבש וחקרני, תאוות, נצרות, פוסטמודרניזם. כוחו של יעקב בשמירה הבלתי מתפשרת על צורתו הרוחנית, זהו חוסנו. כשיחזור מבית לבן ישלח לעשו, "עִם לָבָן גַּרְתִּי" , אותיות תרי"ג, גרתי עם ראש פסגת הנוכלים, ותרי"ג מצוות שמרתי. אפילו לבן לא הצליח לפגום בתמימותי. אף אתה לא תוכל לי.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: