ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


קנאה

הרב יורם אליהו

"ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אותו פלשתים". יצחק אבינו מגיע לגרר בשנת רעב, זורע בה ומוצא מאה שערים, ובאופן פשוט הוא מביא בכך ברכה לאנשי גרר. הוא הולך וגדל, אנשי גרר רואים ומרגישים את הברכה שהוא מביא להם ואומרים, "טוב לנו זבל פרדותיו של יצחק מכספו וזהבו של אבימלך" (רש"י כו, יג). אומרת התורה 'ויקנאו אותו פלשתים', את זה אבימלך כבר לא יכול לסבול והוא מגרש את יצחק מגרר. לכאורה הרי יצחק הביא טובה וברכה לאנשי גרר? אלא כאן אנו עומדים על מהותה של הקנאה: שהאדם אינו יכול לראות בטוב של השני. הוא לא יכול לראות שיש לו יותר ממנו, שהוא מצליח יותר ממנו. במצב כזה האדם עושה הכל כדי למנוע מהאדם הזה את הטוב שיש לו. זאת, במקום להתרכז בדברים הטובים שבהחלט יש גם לו. ועל-כן אמרו חכמינו במסכת אבות: "הקנאה התאווה והכבוד, מוצאים את האדם מן העולם". עוד נאמר במדרש הגדול על הפסוק שהזכרנו, "אוי להם לרשעים שהם מתקנאין בטובה ושמחים ברעה, עליהן הכתוב אומר 'ורקב עצמות קנאה'." וממשיך המדרש ומלמד שקשה הקנאה הגורמת לשנאה, שכך נאמר ביצחק בתחילה 'ויקנאו אותו פלשתים' ואחר-כך נאמר 'ואתם שנאתם אותי'. הפסוק שהביא המדרש כהוכחה לחומרת מידת הקנאה הוא פסוק במשלי (יד, ל) "ורקב עצמות קנאה". כלומר עצמותיו, ואפשר לומר עצמותו של האדם נפגמת, נרקבת, הוא נטול חיים ומציאות מהקנאה, מאי היכולת לראות ולשמוח בטובת חברו, וכל כולו מחשבות איך להשיג את אשר לחברו. אך העצה לכך עין טובה, לשמוח במה שיש לשני ולדעת שאין הקב"ה מקפח שכר שום בריה, ומה שמגיע לך וצריך להיות לך, בודאי יהיה לך או בעוה"ז או בבא. ככל שאדם יתמלא בהכרה הזו שאין אדם נוגע במלכות חברו, ולכל אחד מוכנה הטובה שראויה לו. הוא יוכל לשמוח בכל מה שה' נותן לו, ואף להבין שגם זה בכלל לא מגיע לו והכל הוא חסד ה' עליו.
קנאה חיובית.
ויש קנאה שהיא טובה. ככתוב במדרש שוחר טוב: "אלולא שקינא אברהם לא היה קונה שמים וארץ" .והמדרש מסביר ומספר שאברהם שאל את מלכי צדק (הוא שם בן נח), בזכות מה יצאתם מהתיבה? אמר לו: בזכות צדקה שעשינו שם, שאל אברהם: וכי היו שם עניים? ענה לו מלכי צדק: בזכות החסד שעשינו עם הבהמה החיה והעוף, לא היינו ישנים אלא נותנים לכל אחד את האוכל שלו בזמנו. אמר אברהם, אם לעשות חסד עם בהמות וחיות זו זכות גדולה אזי לעשות חסד עם בני האדם על אחת כמה וכמה, מיד 'ויטע אשל בבאר שבע' - "ועל דרך זה ירבה קנאה". אברהם שואל את מלכי צדק, במה זכו להיות בוני העולם מחדש, והוא עונה לו, עולם חסד יבנה, בזכות החסד שעשינו. אברהם מתקנא במעלה הזו, ודבק מתוך כך במידת החסד. אומר המדרש, זו קנאה טובה. (מובא בספר אורחות צדיקים, מידת הקנאה, עיי"ש). וכן מצינו באמותינו הקדושות. מובא במדרש רבה. "ותקנא רחל באחותה אמר ר' יצחק כתוב אל יקנא ליבך בחטאים כי אם ביראת ה'.. והוא מקשה, וכיצד נאמר ברחל ותקנא רחל באחותה, אלא מלמד שקנאתה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שהיא צדקת לא הייתה יולדת". רחל מתאווה לילדים, היא רואה שלאה זוכה והיא לא, היא אינה אומרת למה לה יש ולי אין. אלא היא באה במידת ענוה ואומרת אם לאה זכתה לילדים סימן שהיא צדיקה ממני, אז אתאמץ, אתעלה, אתפלל, להיות אף אני ראויה לכך. זוהי קנאה חיובית שמביאה את האדם להתעלות בדרכי ה', לזכותו לחיות חיים טובים וערכיים בעולם הזה ולהביאו לחיי העולם הבא.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: