ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו

הרב יואב מלכא

חבל שאנשים הם לא כמו שטר כסף כי אז ניתן היה להעמידם מול אור השמש ולראות מי אמיתי ומי מזויף"


תחבולה זו שהמציאו בני אדם לבדוק כשרותו של שטר כסף על ידי שיקופו אל מול האור, היא משל רב ערך להבין דרכו כיצד יוכל אף האדם לתהות על קנקנו שלו ולדעת האם הוא מזויף או אמיתי: רק כאשר יאות לחשוף עצמו ולעמוד אל מול הארת שִמשה של האמת העליונה ומקורותיה הנאמנים שלאורם ינוסו צלליו הגסים של השקר ולא תהיה לו עוד אחיזה ברוחו נפשו וגופו. אבל כל עוד האדם בטמטום ליבו בורח, מתרחק ומתכחש לאורן של "שמשות האמת" כעטלף הבורח מפני האור, לא ידע להבחין בין אמת לשקר ויאמר על חושך אור ועל מר מתוק... ולעתיד לבוא מוציא הקדוש ברוך חמה מנרתיקה וצדיקים מתרפאים בה ורשעים נצלים בה, וזהו רמז על שמש האמת שהולכת ומתגלה כבר עתה, ועוד ביתר תוקף לעתיד לבוא, וכל מי שחינך עצמו להיטהר לאורה ולהירפא מנגעיו - גם בעת שעדיין היתה בנרתיקה - יוכל ליהנות ולהתרפא ביתר שאת בעת הופעתה השלמה בלא כיסוי והאפלה. אבל הרשעים שהרגילו עצמם להיסתר מפניה כדי שלא תיגלה ערוות חטאיהם ממילא בשעת הופעתה השלמה של שמש האמת לא יהיה להם קיום כלל. "ולעתיד לבוא מוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאים בה ורשעים נידונים בה" - כי לא הכשירו את כליהם להכילה, וממילא היא שורפתן.



פרק כה פס כז: וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו - כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ קְטַנִּים לֹא הָיוּ נִכָּרִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וְאֵין אָדָם מְדַקְדֵּק בָּהֶם מַה טִּיבָם. כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְנֵי שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, זֶה פֵרַשׁ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְזֶה פֵרַשׁ לַעֲבוֹדָה זָרָה

כל זמן שהיו עשיו ויעקב קטנים, תכונות נפשם היסודיות לא מצאו את כליהם הנפשיים בשלים דיים להופעתם הברורה עד כדי קריאתם בשם בפי הבריות לאמור: "יעקב איש תם יושב באוהלי החכמה" וזה עשיו "איש ציד איש שדה". אבל כשבאו לגיל מצווה, זוהי העת לראשית ההתמזגות בין תכונות וכלים בנפש האדם, ואז לעיני הרואה כבר יהיה מחזה ברור לפסוק פסק המוני עממי ומוסכם לאמור: זה איש תם... וזה איש ציד. וכל אחד מהם, יעקב ועשיו, המשיך דרכו על פי עיקר תכונתו ואופיה היסודי, זה "פירש לעבודה זרה" כיאה לאיש ציד ואיש שדה הנוטל נפשות להנאתו... ובטלן כברש"י "בטל וצודה בקשתו", ושני אלה הם לחם חוקה של עבודה זרה ובלעדיהם לא תיכון, כי הצד נפשות הוא מפריד תמיד בין מקור החיים המחייה כל חי לבין הופעתו החיצונית. וזהו עיקר אופיה של ע"ז שמפרידה בין מקור לגילוי. וכן הבטלן איש השדה תמיד תסיתהו בטלנותו המעשית הנפשית והרוחנית לחזות את מחזה החיצוניות בכל דבר ומחזה שודאי לא יחזה לראות איך שורש אחד לכל וממילא יפול בשחת עבודה זרה. ואילו יעקב, מתוך תמימות אמונתו ואהבת ישיבת אוהלי חוכמת התורה ייסד לו בית מדרש לדרישת החכמה האלוקית המבררת את סדרי הופעתו השלמים של רצון ה', "מושבך בשמים ממעל ומשפטיך עד אפסי ארץ".
ומלאכת החינוך צריכה תמיד לעקוב יפה אחר מהלכן של תכונות הנפש של הילד ולהבחין אותותיהן כבר בראשית הופעתן. ואם יבחין בהן מן הרע, לא יניחן עד שיגדל הנער ואז יקשה מאד לשרש אחריו, אלא יחפש עצה ותחבולה כיצד לגודרו ולהיטהר ממנו מוקדם ככל האפשר. ואם יבחין בנער מאותות התום וישיבת אוהלי החכמה, יטפחן כבר בראשית הופעתן עד שיהיו למאורות בשמי הנפש להאיר לארץ ולדרים עליה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: