ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: תולדות
פרשה נוכחית: ויצא
פרשה הבאה: וישלח
 


קשיי ההכנות לנישואין בין בני הזוג וההורים

אסתר אברהמי


עמיחי ויפית (שמות בדויים) הגיעו לפגישה כדי לקבל עזרה בהתמודדויות שנוצרו, בהכנות לנישואין.
הם נראו מבוישים, על שהם זקוקים לעזרה עוד לפני שהתחתנו, כאילו משהו לא תקין אצלם. עודדתי אותם ואמרתי שמה שקורה להם הוא טבעי ובד"כ מחויב המציאות, ושאני מעריכה אותם על היוזמה והאומץ להגיע לייעוץ, כדי להצליח בהתמודדויות.
עמיחי אמר שהם מודים לה' על הטוב שקיבלו: "יש לנו הורים תומכים ואוהבים שמוכנים לעזור לנו ככל שניתן. למרות זאת, תוך כדי ההכנות נוצרו בינינו ובין ההורים שלנו חוסר הבנות והסכמות, עד כדי מריבות. נעשינו מאד מתוחים ומבולבלים והתחלנו לריב כמעט על כל דבר".
"אתם יכולים לשער, מה גורם לכם להיות כ"כ מתוחים"? שאלתי.
"כן. אני חושב שהעיסוקים בהכנות הטכניות, גורמים לנו להרגיש שלא נשאר לנו זכר מהפגישות היפות והמרגשות בינינו. כבר לא מדברים על השאיפות ועל החלומות שלנו. בפגישות אנחנו מדברים על הסידורים הטכניים הרבים. מספרים על הניגודים בין ההורים של כל אחד מאיתנו וזה יוצר התנגדויות וריחוק בינינו. בנוסף, אנחנו נפגשים בסוף יום, כשאנחנו עייפים וחסרי סבלנות. לפעמים היא נרדמת באמצע השיחה והפגישות מלאות מתח ומריבות. לא לכך ציפינו. להפך, חשבנו שההכנות לנישואין יחברו אותנו עוד יותר. זה מאד מאכזב...."
פניתי אל יפית ושאלתי אם עמיחי משקף בדבריו גם את הרגשתה.
היא הנהנה בראשה והוסיפה: "אני מסכימה לגמרי עם העובדות. אך האכזבה שלי באופן אישי בנוסף למה שעמיחי אמר, שאני רואה עמיחי שונה ממה שהכרתי לפני כן..."
"מסכים איתך", פנה עמיחי ליפית."אבל אני מתמודד עם המציאות החדשה לי. בעקבות זאת, גם הרגשת השמחה בהיכרויות ההורים כבר לא מה שהייתה. אשמח להרגיש איתך כמו שהרגשנו עד האירוסין...". "גם אני אשמח". ענתה יפית בשקט.
הבטתי בשניהם והתרגשתי מכנות דבריהם. פניתי אליהם: "אשמח שתשתפו בדוגמא, שגורמת למתחים ביניכם." עמיחי חייך ואמר "יש כ"כ הרבה.... "
עמיחי שתק מעט וסיפר: "שנינו החלטנו על מגורים ליד הישיבה. ההורים שלי התנגדו, כי זה באזור השומרון וזה מסוכן מבחינתם. אבל חשוב לנו לגור קרוב לישיבה. למה הם מתערבים בהחלטות שלנו??
דבר נוסף, החלטנו בינינו לקנות ריהוט פשוט. ההורים שלה רוצים שנקנה ריהוט יקר יותר, בטענה, שהם שותפים לתשלום ולא מוכנים לשלם על משהו שלא נראה להם טוב. מה שקורה עכשיו, שהיא טוענת שההורים שלה צודקים, אני אמנם מבין שהיא בסטנדרט של הוריה, אבל אני מאוכזב, כי אין ערך להחלטה המשותפת שלנו. כאילו לא סיכמנו כלום בינינו. אני מרגיש כאילו היא נגדי יחד עם הוריה, וזה לא הכל. ההורים שלה גם חוששים ממה יאמרו האורחים על החתונה... שהאוכל ימצא חן בעיני האורחים ואפילו אמרו, שאם לא אלבש חליפה בחתונה, הם יראו זאת כפגיעה אישית בכבודם..! נשמע לך מוגזם נכון? אבל זה אמיתי לגמרי. אני מרגיש שלא אני באמת חשוב להם אלא איך יחשבו עליהם.
יש הבדלי מנטליות ומעמד בין ההורים שלי וההורים שלה. ההורים שלי מתלוננים שההורים שלה מגזימים בהוצאות ודורשים ממני לדבר איתם על זה, שהם מוציאים כספים בשביל ה"show" ולא משאירים את הכסף בשבילנו..."
הוא חשב לרגע עם עצמו ואמר:
"אני לא יודע אם זה בסדר או לא, ששיתפתי את ארוסתי בכעס שלי על ההורים שלי, שיש להם הערות. עכשיו היא טוענת כנגדי, שאני טיפוס מתלונן ולא יודע להעריך את מה שנותנים לי. חוץ מזה, היא מתחילה לומר דברים לא טובים על ההורים שלי. כשאני מעיר לה, היא אומרת שאני בעצמי דיברתי נגד הוריה. בסה"כ שיתפתי אותה במה שמפריע לי ועכשיו היא משתמשת ברגשות שלי נגדי. אני מבולבל, מתוח וזה ממש לא איך שתיארתי את הדרך לחתונה. הכי מפריע וכואב לי, שאני מרגיש, שהיא לא מעריכה אותי כמו קודם ושהיא עשתה יד אחת עם ההורים שלה נגדי. פתאום כל היופי ותחושת הרוממות של הקשר בינינו התפוגגה ואנחנו מתעסקים בדברים שוליים שמורידים אותנו לרמה של אינטרסים.."
הוא נשם נשימה ארוכה ופלט אנחת רווחה: "תודה שהיתה לך סבלנות להקשיב לי הרבה זמן. הייתי חייב לפרוק".
יפית נראתה מכונסת. שאלתי אותה איך היא מרגישה עם מה שעמיחי סיפר. לקח לה זמן עד שהצליחה לדבר. היה ניכר שהדברים שנאמרו הכאיבו לה מאד.
בסוף הביטה בעמיחי ואמרה "אתה יודע שאתה חשוב ויקר לי. אי אפשר לתת לכל זה להפריד בינינו."
נפעמתי מהעוצמה של הזוג והרצון שלהם בבנייה של "יחד" אמיתי. ברצון הזה טמון הכוח להתמודד ולהצליח. שיתפתי אותם בתחושותיי וביקשתי מהם, מפאת קוצר הזמן, לנסות להיות ממוקדים ברצונם ובתחושותיהם, ובעז"ה בפגישה הבאה נבדוק, כיצד ניתן להתמודד עם האתגרים שלהם באופן שיחזק אותם לקראת בניין הבית.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: