ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


הפסקת אש בעזה?!

הרב שלמה אבינר



שאלה: למה המדינה הסכימה להפסקת אש עם עזה? האם זו החלטה נכונה? הרי הם ירו עלינו 500 טילים, הרגו שלושה, פצעו כמאה, גרמו נזק גדול. למה אנחנו נכנעים?
תשובה:
תשובה א': האם אתה בטוח שאתה יודע את כל השיקולים?!
יש בעיה במדינה שלנו, כל אחד גנרל, כל אחד יודע הכול. יש מילתא דבדיחותא בדבר הביקורת המתמדת על אישי ציבור. מספרים שפעם, בפגישת מנהיגי העולם, אמר סטלין: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה שטח. השיב לו רוזוולט: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה כסף. הוסיף נשיאנו וייצמן: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה נשיאים. אכן במדינתנו כל אחד חושב עצמו לנשיא, לראש ממשלה ולרמטכ"ל.

תשובה ב': ריסקנו אותם
אי אפשר להרוג את כל האנשים בעזה. לא כל האנשים ברצועת עזה הם רעים. גם שם יש מסכנים. נכון ש"במלחמה כמו במלחמה", אבל אמר שאול לקיני (שמואל א טו, ו): "לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו". כלומר, אע"פ שאתה חבר שלי, אם אתה שם, אני עלול לפגוע בך. כדאי לך לצאת. צריך גם מוסריות לחמול על אלה שאינם אשמים.
שמא תאמר: הם ירו עלינו וגרמו לנו נזקים נוראים, ואנחנו לא החזרנו להם. לא נכון. ריסקנו להם את כל מוקדי הכוח, את כל המפקדות, את כל בניין המודיעין. לא נשאר להם כלום. הם עכשיו מחוסלים. אבל הם ימשיכו להפריע? כן. ככה הערבים מאז שיבת ציון. הם משקרים הרבה ויש להם הרבה דמיונות, עד שהרבה מהם מאמינים לשקריהם. כמו כת המדברים בספר שמונה פרקים ומורה נבוכים.

תשובה ג': הסכמת העם היושב בציון
אנחנו יוצאים למלחמה רק "בלית ברירה". אנחנו הולכים למלחמה רק אם העם היושב בציון מסכים. העם הוא לא רק תושבי הדרום, אלא גם הצפונים, אנשים שגרים בצפון תל אביב, כי גם הם נלחמים. החיילים הם האזרחים, ואנחנו לא יכולים להילחם כשיש חיילים שלא משוכנעים שחייבים להילחם. קוראים לזה בארץ: "מלחמת לית ברירה". כשיש מלחמה בלית ברירה, כולם יוצאים, ימין ושמאל אמצע וצדדים, ולוחמים במסירות נפש. לא רק הממשלה חושבת שלא יוצאים למלחמה על כל דבר, אלא כך העם היושב בציון חושב. אחרת אם נהרגים, חלק מהם יאשים את החלק השני בהריגתם.

תשובה ד': הסכמת אומות העולם
באופן כללי, איננו יכולים לסמוך על הגויים. אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו, או ליתר דיוק, על ריבונו של עולם, שאנחנו שלוחיו. אלא שבפוליטיקה חייבים להתחשב גם באחרים. אנחנו לא לבד בעולם, מדינה אוטרקית, לבדה על פני כדור הארץ. אין מדינה בעולם שאינה תלויה באחרים. גם האמריקאים, גם הרוסים, גם האנגלים. הם אינם עושים דברים בלי להתחשב באחרים. גם הם לא לבד בעולם. אי אפשר לעשות דבר שהמדינות הנורמליות שוללות. אנחנו צריכים עזרתן בכלכלה, בצבא ובפוליטיקה.
פעם סיפר לי הרב משה לוינגר, שלא היה כידוע ממפלגת הפחדנים והחלשים, שכשחזר משה דיין, שר החוץ, מביקור באמריקה, הרב לוינגר ואחרים מתחו עליו ביקורת למה נכנע ללחץ האמריקאי. אמר לו רבנו הרב צבי יהודה: "ולא צריך להתחשב באמריקאים אף פעם?...". עד כאן דברי הרב לוינגר הגיבור.

תשובה ה': הבנת שיטת הרשעים
חמאס חייב לעשות משהו מידי פעם. אם זה לא משהו קל, יהיה משהו חמור. כמובן, אנחנו לא מצדיקים אותם, אבל צריך להבין שלפעמים עבירה קלה מצילה מעבירה חמורה. יש להרבה מדינות LIC, Low-Intensity Conflict, לחימה בעצימות נמוכה, במקום לעשות HIC, High-Intensity Conflict, לחימה בעצימות גבוהה. לפעמים ה-LIC מציל מה-HIC. החמאס הם רשעים מרושעים, גם כלפי ערבים. לכן מידי פעם המתח משתחרר. כמובן, כל יהודי שנפגע, זה כאב עצום, וצריך להשתדל שהם לא יגעו אף לא בציפורן של אחד משלנו, ואיננו מצדיקים. אלא כך המציאות, ולפעמים עדיף לשמור את המלחמה על אש קטנה. הם מחכים לסיבה להילחם. אנחנו צריכים להיות מוכנים נפשית למציאות זו.

בסיכום: לחזק את תושבי הדרום, ובאופן כללי, לחזק את האומה ולתת אמון במדינה, בממשלה ובצבא. אם אנחנו חוזרים ואומרים שהצבא חלש והממשלה חלשה, אנחנו עושים אותם חלשים. "את אשר יגורתי ויאתייני" (איוב ג כה), מה שנקרא: נבואות המגשימות את עצמן. לכן אין לומר דברים כאלה, אלא לומר שאנחנו חזקים וגיבורים. כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לאיפוק, שלפעמים הוא גבורה המחכה כדי לתקוף יותר.
ונקיים: חזק חזק ונתחזק.



תגיות: חמאס | רדיפת האויבים | עזה | לחימה בעצימות נמוכה



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח תשע"ט:
קטונתי מכל החסדים - הרב חגי לונדין
"וישקהו" - פרשת וישלח - הרב זיו רוה
ישרות - הרב יורם אליהו
קטונתי - הרב ליאור אנגלמן
בין יעקב לעשו - הרב דוד לנדאו
"ויותר יעקב" - הרב יואב מלכא
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
יַלְדוּת קָשָׁה - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: