ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


קטונתי

הרב ליאור אנגלמן

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת" (בראשית לב, יא).
"וי"ל עוד 'קטנתי' כפשוטו, שאף שהרגיש יראה בעצמו שהיה במקום סכנה, אעפ"כ נתחזק באמונתו ואמר שיודע שגם הירידה היא לטובה, והיא מכל החסדים והאמת שעשה עמו הבורא. והראיה 'כי במקלי עברתי וכו'... ולכן הוא בטוח בו ית' שהוא לטובה" (שפת אמת תרלז).
הפסוקים המופלאים הללו שבשנים האחרונות זכו ללחן מטלטל, מחייבים התבוננות - מתבקש לומר "קטונתי מכל החסדים", הרי זוהי בדיוק הגדרת חסד שאדם מקבל - זוהי מתנת חינם שאינו ראוי לה, וממילא מקבל החסד מצוי תמיד בעמדת מוצא של "קטונתי" כלפי החסד שקיבל. המשך המשפט כבר פחות מובן, איך אפשר להיות "קטונתי" מכל האמת? הרי אם דבר הגיע לאדם באמת ובדין, אין הוא עונה להגדרת קטונתי.
מסתבר שמשהו אחר מסתתר מאחורי ה"קטונתי" הזה, ובכל שנה ושנה תר השפת אמת בפירושו לתורה אחר סודו של ה"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת".
בפירוש הזה הוא מסביר ש"קטונתי" הוא תיאור מצב, שנועד להגדיר סיטואציה בה האדם במצוקה ובקטנות. זהו בדיוק מצבו של יעקב העומד אל מול גבורתו האלימה של עשו המלווה בלוחמיו. "קטונתי" אומר יעקב בתפילתו, אני בקטנות, במצוקה ובקושי, במקום סכנה. ומיד הוא מזכיר לעצמו - גם ה"קטונתי" הזה הוא חסד שהקדוש ברוך הוא עושה עמו. אמנם קשה להרגיש כך בשעת הירידה והמצוקה, אבל יעקב כבר בעל ניסיון, הוא כבר היה פעם ב"קטונתי" מסובך מזה. הרי במקל בלבד עבר את הירדן, בורח מפני אחיו, מתרחק מבית אביו ומארץ ישראל, לבד בעולם בלי הגנה נראית לעין.
עכשיו, למעלה מעשרים שנה מאז אותו "קטונתי", הוא יכול לראות איך הקטונתי הזה גידל אותו, איך במקלו עבר את הירדן ועתה היה לשני מחנות. ממילא גם ה"קטונתי" החדש עוד עתיד להצמיח הפתעה לטובה.
ימי הקטנות הם הרבה פעמים חיסון אלוקי לקראת ימים עתידיים שבהם צריך לעמוד בהתמודדות חדשה. מעבר הירדן בעוני מחסן את יעקב לקראת המפגש הלא-שוויוני עם עשו.
יוסף, לימדו אותנו חז"ל, היה דומה לאביו, דומה במראה (זיו איקונין שלו כשל אביו) ודומה במאורעות חייו. גם יוסף מתמודד עם "קטונתי" איום ונורא, אחיו משליכים אותו לבור. אחרי שנים מתברר ששלושת הימים בבור היו חיסון שקיבל יוסף על מנת שיוכל לעמוד מול מסכת לחציה של אשת פוטיפר. העמידה באתגר היצרי היתה המבחן הפשוט בשביל יוסף הצדיק שומר הברית, אבל היה אתגר קשה יותר - האיום הסמוי והגלוי היה ברור, אם לא ייענה לה היא תכפיש אותו בכל רחבי הממלכה ותמיט עליו קלון. אם יעזוב בגדו אצלה ולא ייכנע, היא תשתמש בבגד כראיה שאין להשיב עליה והוא ימצא עצמו מוקע ומוכפש, ויושלך אל הבור. אבל יוסף לא נשבר, הוא כבר חווה עולם מתוך בור, הוא כבר יודע שמתוך "קטונתי" מגלים חסד מיוחד. והוא עתיד לעלות גם מן הבור השני לגדולה פלאית.
ואנחנו, שקרויים על שם שני הענקים הללו, בני ישראל וצאן יוסף, מכירים את זה על בשרנו. כמה פעמים כבר השפילו ורמסו אותנו, כמה פעמים היינו למרמס, וכמה כוחות צמחו לנו מכל זה. במקל חובלים עברנו את הירדן כשגורשנו מארצנו, ועתה היינו למחנה עצום ורב.
ולפעמים סיפור ה"קטונתי" הזה הוא לא רק הסיפור הלאומי הגדול שלנו, הוא הסיפור האישי שלך ושלי.



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח תשע"ט:
הפסקת אש בעזה?! - הרב שלמה אבינר
קטונתי מכל החסדים - הרב חגי לונדין
"וישקהו" - פרשת וישלח - הרב זיו רוה
ישרות - הרב יורם אליהו
בין יעקב לעשו - הרב דוד לנדאו
"ויותר יעקב" - הרב יואב מלכא
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
יַלְדוּת קָשָׁה - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: