ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: מקץ
פרשה נוכחית: ויגש
פרשה הבאה: ויחי
 


השפעת התלונות על הקשר הזוגי

אסתר אברהמי

עמיחי ויפית מתמודדים עם ההכנות לנישואין. בשבוע שעבר, עמיחי הביע את הצורך בהתייחסות לתחושותיו הקשות, בכך שהוא נתפס כ"מתלונן" בעיני יפית.
עמיחי ביקש פגישה ללא יפית, כיוון שהקושי הוא אישי ואולי גם ירגיש לא נעים לדבר על עצמו כשהיא נוכחת. (בד"כ, חשוב ששני בני הזוג יהיו נוכחים בפגישה. לעיתים עדיף באופן אישי. לא מפני שמסתירים זמ"ז חלילה. אלא שלרוב, שינוי אישי ייעשה טוב יותר ביחידות).
עמיחי נראה נבוך מהמפגש האישי ויחד עם זאת, נראה נחוש לשנות את הדימוי של "המתלונן הסדרתי", שלדעתו דבק בו.
פניתי אל עמיחי ושאלתי למבוקשו.
"אני מתייחס ליפית באופן הכי גלוי שאפשר. הרי את מסכימה שבני זוג חייבים להיות גלויים זל"ז, נכון"? "נכון", אמרתי.
" אני משתף אותה בכל מה שאני מרגיש. אמרת לנו, שניגודים הקיימים בינינו לבין ההורים לגיטימיים. הניגודים האלה מפריעים לי מאד ואני משתף אותה. מה רע בזה? אם אשתוק, היא לא תדע מה עובר עלי... בסוף יוצא, שהיא הטובה והנחמדה ואני שלילי ומתלונן. זה לא פייר לראות אותי ככזה..."
"אני מבינה, שכוונותיך טובות וחשוב שתהיו גלויים זל"ז. איך היית רוצה שהיא תראה אותך?"
"אני רוצה שהיא תבין מה המטרה שלי בתלונות. ראשית שהיא תדע איך אני מרגיש. שנית, שאם התנהגות הוריה לא נראית לי, שהיא תסכים איתי."
יש לי תחושה, שלעמיחי ברור, שהראייה הסוביקטיבית שלו, היא אובייקטיבית ולכן דברים "צריכים" להיות כפי שהוא רואה לנכון. לכן ביררתי איתו את תחושותיי..
" מה הסיבה לדעתך שהתלונות מפריעות לה, למרות שהיא מסכימה איתך?"
"זה בדיוק מה שאני לא מצליח להבין. איך זה שהיא מסכימה איתי וגם מתנגדת לי..."
שאלתי: "אפשר להציע לך כיוון?"
"אשמח", אמר.
"אני רואה שתי אפשרויות: האחת, שהיא מסכימה איתך, אך עדיין יש לה הרגלי חשיבה של הוריה שגדלה עליהם מילדותה.
השנייה, היא מסכימה איתך בתוכן הדברים, אך הדרך שאתה מתבטא, ע"י תלונות, גורמת לה ל'אנטי' כלפיך... נראה לך אפשרי?"
לאחר שתיקה, ענה: "לצערי, שתי האפשרויות כנראה נכונות".
אני מציעה שניצור סימולציה של שיחה שלך עם יפית.... מסכים?"
רעיון ה"משחק" מצא חן בעיניו. הוא חייך. סימנתי לו להתחיל."
"טוב. אז יפית. נכון שסיכמנו ביחד שנחיה בפשטות והסתפקות במועט?"
הנדתי בראשי לחיוב. "אז למה כשההורים שלך מתעקשים לקנות לנו ריהוט יקר יותר את מסכימה איתם? זה לא פייר. אני מרגיש שאת נגדי. אז או שאנחנו ביחד או שלא...."
עניתי במקום יפית: "עמיחי, הסגנון וטון הדיבור מאד לא נעים לי ולא משנה מה תוכן הדברים. אתה מדבר אלי כמו בוס, בטוח במחשבה שלך ולא שואל מה אני חושבת... אני לא מרגישה הדדיות."
"אני לא מבין מה לא בסדר. אני משתף אותך במה שאני חושב. מה, זה לא הדדיות?!"
"אני מרגישה שאתה מרוחק ממני עכשיו. גם אם יש לנו קושי, בחרנו להתמודד יחד. את ההדדיות של הקשר שלנו, אני רואה באכפתיות ובשיתוף הדדי ולא בלהטיח בי את מה שלא מוצא חן בעיניך..."
עמיחי ישב מכונס דקות ארוכות. שאלתי אותו לתחושותיו.
"אני קולט עכשיו, שלא רק שלא צדקתי בהתנהלות שלי, אלא שגם לא הייתי הוגן כלפיה. במקום לתת להתמודדות לחבר בינינו - התרחקנו. עכשיו אני מבין יותר, למה היא כל כך עצובה אחרי שאני מדבר איתה ולמה היא אומרת שאני רק מתלונן".
הצעתי לו לנסות לנסח את תחושותיו בצורה משתפת. הוא ניסה לשתף כמה פעמים ולא הצליח. בקשתי לייצג אותו בסימולציה ואמרתי: "יפית יקרה, אני רוצה לשתף אותך במה שאני מרגיש בנושא הריהוט שההורים רוצים לקנות לנו. חשוב לי גם לשמוע איך את רואה את הדברים...". עמיחי חזר על מה שאמרתי וחייך. עתה חש את ההבדל בין תלונה לשיתוף. "אני חייב לתרגל את השיתוף " אמר. "אשמח לדעת כיצד יפית תגיב לשיתוף שלך...". אמרתי.



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח תשע"ט:
הפסקת אש בעזה?! - הרב שלמה אבינר
קטונתי מכל החסדים - הרב חגי לונדין
"וישקהו" - פרשת וישלח - הרב זיו רוה
ישרות - הרב יורם אליהו
קטונתי - הרב ליאור אנגלמן
בין יעקב לעשו - הרב דוד לנדאו
"ויותר יעקב" - הרב יואב מלכא
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
יַלְדוּת קָשָׁה - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: