ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויגש
פרשה נוכחית: ויחי
פרשה הבאה: שמות
 


בין יעקב לעשו

הרב דוד לנדאו

משנת הרציה

החלק הראשון והעיקרי של פרשתנו הוא בירור היחסים בין יעקב לעשו, בירור גדול לכל הדורות. זאת הבחנת "קֹרא הדֹרות מראש" , מאז ועד הנה. בירורי הדברים האישיים-רוחניים והלאומיים בין יעקב לעשו, הולכים ונמשכים מאז ועד "אשר אבֹא אל אדֹני שֹעירה" , עד ימות המשיח, כאשר יעלו "מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" . כל מעשה הפוליטיקה של יעקב אבינו, ש"התקין עצמו לשלשה דברים, לדורון לתפלה ולמלחמה" , הוא בירור חשבונות יסודי של עניין יעקב ועשו מאז ועד הנה ולדורות עולם. ראשית פרשתנו היא בירור היחסים האלו, וגם אחרית פרשתנו עניינה "ואלה תֹלדות עשו". באמצע מופיע עוד עניין, אבל שני החלקים העיקריים, עניינם הבירור האישי-ההיסטורי-הכללי הזה.
בין פרשת הפוליטיקה של יעקב ועשו, ובין בירורי תולדות עשו, מופיע מעשה שכם. מה עניינו? פרשת יעקב ועשו היא בירור יחס היהודים והגויים. עשו הוא עמלק, ו"בידוע שעשו שונא ליעקב" . גם מעשה שכם שייך לפרשת היחסים בין ישראל לגויים, אבל לא בצורה חריפה כל כך כעמלק. פה נפגשים בסתם גויים, שהם מקולקלים בעבודה זרה ובגילוי עריות. על פי רוב, ענייני עבודה זרה וגילוי עריות מופיעים מחוברים. הצניעות היא עניין יסודי של טהרה. הפך הצניעות - הפריצות - היא הטומאה. הטהרה הנפשית, הגופנית והפסיכולוגית, היא גבורה, בריאות ושלמות. טומאה היא חולשה וטמטום, חולשת היצר, הגוף והנפש. בפרשת ביניים זו של מעשה שכם אנו פוגשים בעובדה שמתוכה מתבררת ההבחנה בין יהודים לגויים. "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב" . הרומנטיקה הגויית מלווה בקלקול גויי ובטומאה גויית. כנגד זה צומחת קנאות: "הכזונה יעשה את אחותנו" . משום חומרת הדין והמשפט, מוכרחים לפעול בהתחכמות וברמאות. עד להתגלות מלכות ישראל, המלכות הגדולה השלמה והקדושה, שהיא מלכות משיח, מלכות שדי, מלכות ד' - בינתיים מופיע בירור זה, והוא מוכרח להופיע בכל תוקפו.
יעקב אבינו הולך ומשכלל את האחיזה בקרקע של ארץ ישראל. ב"קרית ארבע היא חברון" היה קניין בכסף, וגם כאן "ויקן את חלקת השדה" . אחיזה זו בקרקע הולכת ומשתכללת, כדברי חז"ל על הפסוק "ויחן את פני העיר", "מטבע תיקן להם... שווקים תיקן להם... מרחצאות תיקן להם" . מתגלה הסידור החברתי המתאים לקרקע זו. מתוך כך יש צורך שתתברר אחיזה זו בארץ ישראל גם ביחס לקלקולי הגויים. בין הראשיתיות של "שני לאֻמים ממעיך יפרדו" ובין הסופיות של "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", חייבים לברר את ההבחנה בין הצניעות היהודית לבין הפריצות הגויית. הטהרה, הצניעות, העדינות, המידות הישרות והטובות, שייכות לטבע של ישראל, בניגוד לטומאה ולחולשה הגויית. המידות הישרות האלה, היחסים הפסיכולוגיים הנפשיים המוסריים בין הבריות - כל אלה נמשכים מתוך היסודיות של טהרת עבודת ד' וקריאה בשם שמים של אברהם אבינו. המידות הטובות מיסוד אברהם אבינו, הן הן המקנות את האפשרות של מעמד הר סיני. טהרה זאת וזיכוך זה, הם המכשירים את מעמד הר סיני וקבלת התורה. בניגוד למציאות של עשו, הולכת ומתבררת אצל יעקב אבינו הטהרה המיוחדת לישראל, השייכת לתכונת היצירה של "עם זו יצרתי לי"



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח תשע"ט:
הפסקת אש בעזה?! - הרב שלמה אבינר
קטונתי מכל החסדים - הרב חגי לונדין
"וישקהו" - פרשת וישלח - הרב זיו רוה
ישרות - הרב יורם אליהו
קטונתי - הרב ליאור אנגלמן
"ויותר יעקב" - הרב יואב מלכא
בדיחידוש - הרב יואב מלכא
יַלְדוּת קָשָׁה - הרב שלמה אבינר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: