נעיין בשיטתו הייחודית של רבי יוחנן המובאת במסכתות יומא ועירובין לגבי ההבדל בין הדורות הראשונים לבין האחרונים.
צדקות או חכמה?
בגמרא ביומא נאמר: “אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסן של אחרונים” (יומא ט” ב). מדוע השתמש רבי יוחנן בצפורן ובכרס כדי לתאר את הפער בין הדורות?
מצינו שהמושג “כרס” מופיע במקורות בהקשר של חכמה וידע” כמו הביטוי “מי שמלא כרסו בש”ס ובפוסקים” (ראה: רמב”ם הל’ יסודי התורה ד” יג). ומצינו שהמושג “צפורן” מופיע במקורות בהקשר של צדקות ותמימות “מה היה לבושו של אדם הראשון” עור צפורן וענן כבוד מכסה עליו וכיון שאכל הפרי נפשט עור צפורן ונסתלקה ענן כבוד מעליו” (ילק”ש בראשית כד; ראה: עלי תמר ירושלמי יומא א” א). ואם כן” ההבדל בין הדורות הראשונים לאחרונים אינו בהכרח בידע ובחכמה (שהרי בהיבטים מסוימים ישנו יותר חכמה וידע מבעבר)” אלא ההבדל המשמעותי הוא דווקא בצדקות” בדורות הקודמים היתה צדקות גדולה יותר “דלענין צדקות קמאי [=ראשונים] גדולים אף דהמאוחרים גדולים בחכמה” (אור זרוע לצדיק על רמב”ם הל’ ממרים ב” ב).
חילוק זה מקורו בגמרא (בברכות כ” א) ששם נשאלת השאלה במה שונים הראשונים מהאחרונים? מדוע נעשים נסים לראשונים ולא לאחרונים? שהרי מצינו שרב יהודה הוריד נעלו וכבר ירדו גשמים. אם זה בגלל גדלותם בתורה” מצינו שלא למדו את כל סדרי הש”ס. אלא הסיבה היא כי מסרו נפשם על קידוש השם ולכן זכו לנסים. הרי לך שההבדל הוא לא בחכמה” אלא בצדקות.
ולכן” אם נשיב על השאלה שפתחנו בה – נראה שלשיטת רבי יוחנן הצדקות גדולה וחשובה לאין שיעור מאשר החכמה והידע. ולכן” הדורות הראשונים שהיו גדולים בצדקות” עדיפים מהדורות האחרונים שאולי גדולים בחכמה.
כחודו של מחט” חסרון או יתרון?
מצינו מימרא נוספת של רבי יוחנן. בגמרא בעירובין נאמר: “אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם” ושל אחרונים כפתחו של היכל – ואנו כמלא נקב מחט סידקית” (נג” א). מדוע השתמש רבי יוחנן דווקא במשל של ‘נקב המחט’ כדי לתאר את הפער בין הדורות?
משל ‘נקב המחט’ הוא דו משמעי” ישנו צד של חסרון וצד של יתרון: מצד אחד” ביחס שבין פתחו של האולם לבין המחט” האולם גדול הרבה יותר מחודו של המחט ואם כן” הנמשל הוא שהדורות הראשונים גדולים בהרבה מן האחרונים. אך מצד שני” למחט יש יתרון על גבי האולם” המחט משמש לתפירה” לתיקון. ולכן הנמשל הוא שבדורנו אנו אמנם נמצאים במדרגה נמוכה של “כמלא נקב מחט הסדקית” ביחס לדורות הקודמים” אך הבחירה בידינו אם להפוך את החיסרון ליתרון ולתקן את העולם.
האם רבי יוחנן התכוון באמת במשל ‘נקב המחט’ לכפל המשמעויות הללו? – אין אנו יכולים לדעת בוודאות. אך הרעיון שלדור שלנו יש יכולת לתקן את העולם – בוודאי נכון מצד עצמו.
האנחה והתיקון
האר”י הקדוש אמר פעם לתלמידו ר’ חיים ויטאל את הדברים הבאים: “אנחה אחת מעומק הלב בזמן הזה יקר וחביב יותר בעיני ה’ מהתעניתים והסגופים מהראשונים מחמת גודל הסתרת פנים” (ישמח ישראל סוף עקב). הרבי מאלכסנדר מוסיף על דבריו “ואם בדורו אמר כן” קל וחומר בן בנו של קל וחומר על דורות האלה. ועיקר אם נתעורר בקרב ישראל אור הפנימיות ואש תבערת המצוות תוקד על לבו” (שם).
ולכן” לדור שלנו” עם כל האתגרים והמורכבות” יש אחריות וזכות גדולה מה שלא זכו הראשונים – לאחות את הקרעים של העולם” לתפור ולחבר בין עולמות” לתקן את הסדקים של העולם ולהאיר דרכם את אור הגאולה.
בשבוע הבא נעיין בשיטתו של ריש לקיש על הגדלות לעסוק בתורה כשיש שעבוד מלכויות מדיני ותרבותי.
לתגובות: natanorot@gmail.com
